בעשור האחרון, יש בישראל עלייה מתמדת במספר החברות עם שליטה מבוזרת, כשבמקביל, "אקטיביזם של בעלי מניות" תופס תאוצה.
כמו בכל תופעה, יש מי שמשתמש בכוח שלו כדי להשיג מטרות ראויות בטווח הרחוק לכלל בעלי המניות ויש מי שדואג רק לעצמו בטווח הקצר. כך ניתן להתמודד מולו.
מארק צוקרברג חייב ללכת הביתה, לא כך אני טוען, אלא כך טענו בעלי מניות עצמאיים. בעשור האחרון יש עליה מתמדת במספר החברות עם שליטה מבוזרת. במקביל אקטיביזם של בעלי מניות תופס תאוצה. התופעה מתייחסת לבעלי מניות שלא מסתפקים יותר באחזקה פסיבית, ופועלים לנתב את החברה באופן שונה מהדרך של בעלי השליטה וההנהלה. כמו בכל תופעה, יש מי שמשתמש בכוח שלו כדי להשיג מטרות ראויות, בטווח הרחוק, לכלל בעלי המניות, ויש מי שדואג רק לעצמו ובטווח הקצר. כלומר, דמוי אקטיביסט, בעל מניות סחטן. אז איך מתמודדים מולו? הדבר הכי חשוב הוא לאמץ גישה פרואקטיבית, לא להגיב, ליזום. לא תמיד נוכל לזהות את האקטיביסט הסחטן באופק, וכאשר הוא יגיע אלינו, לשערי החברה, זה עלול להיות כבר מאוחר מידי. חובה להכיר את בסיס המשקיעים, וליצור איתם ערוץ תקשורת שוטף ופתוח, אך לשמור על מסרים אחידים מול כולם.
בשלב השני, כדי להתמודד עם אקטיביסט סחטן, צריך לחשוב כמו אקטיביסט סחטן, ולזהות חולשות. כמובן, שהתשובה הכי מוצלחת היא תוצאות מוצלחות של החברה וניהול תקין שלה, ובשביל זה, צריך בין השאר, לעדכן תוכניות ומדיניות של החברה.
בשלב השלישי צריך לעשות שימוש נכון בפלטפורמה הכי יעילה של האקטיביסטים, התקשורת והרשתות החברתיות. שם, כמעט תמיד, הפרש הבודד, האקטיביסט, יצטייר כצודק מול התאגיד הרשע, אך החברה צריכה להיזהר לא להיגרר לפרובוקציות, ובטח שלא להתעלם. היא זו שחייבת להוביל את השיח.
התמודדות עם אקטיביזם סחטני, לא שונה מהתמודדויות משפטיות אחרות. חשוב להדגיש שהחוק מספק לחברות כלים משפטיים, למשל טענות כנגד הסחטן על חוסר תום הלב שלו, של הפרת חובת הגינות, בניגוד עניינים או ממניעים זרים. הדרך היותר יצירתית היא, להוציא את העוקץ מדרישות הסחיטה, למשל: להציע חלופות ראויות או להעלות לסדר היום נושא אקוטי יותר. בקיצור, גישה פרואקטיבית, לא להתעלם, אלא להתמודד.
