בימים האחרונים נראה שהמונח "כוח עליון" נעשה נפוץ מאוד ורלוונטי כמעט בכל הקשר ובכל שיחה החל מביטולי חופשות וטיסות ועד להפרות בפועל, או הפרות צפויות, של עסקאות בהיקפי ענק. הקושי הוא שבשלב הזה שני הצדדים להסכם מבקשים לבסס את טענותיהם וטעמיהם לביטולו / הפרתן של ההתחייבויות החוזיות על התפרצותו הבלתי צפויה של וירוס הקורונה החדש ובכך לנסות ולצמצם את החשיפה והנזקים הצפויים כתוצאה מאי קיום ההתחייבויות החוזיות.
המונח המשפטי – הדין בישראל מגדיר "כוח עליון" כהתרחשות של אירוע שהצדדים לחוזה לא חזו אותו מראש ולא היו חייבים לחזותו מראש, שעושה את קיום החוזה לבלתי אפשרי או לשונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים לחוזה. המבחן העיקרי הוא השאלה האם הפרת ההסכם נובעת מנסיבות שאינן בשליטת הצד המפר ושלא ניתן היה לצפות ממנו באופן סביר, בזמן כריתת החוזה, לצפות את הנסיבות הנ"ל או להתגבר עליהן או על תוצאותיהן.
התנהלות בתי המשפט בנושא עד לימי קורונה – בפועל, בתי המשפט בוחנים כל מקרה לגופו ונוטים לתת למונח "כוח עליון" פרשנות מצמצמת מאוד. כך, שבהעדר הגדרה מפורשת בהסכם, עד היום בתי המשפט נוטים לתת הגנה מוגבלת, ואף נדירה, לצד המפר. להיקף ולסוג ההשלכות וכמו גם למידת ההשפעה הישירה של המגבלות שיוטלו בתחומים שונים בשל התפשטות וירוס הקורונה החדש על יכולתם של צדדים ספציפיים להסכם לקיים את חיוביהם – תהיה השפעה משמעותית על הפרשנות שתינתן למונח "כוח עליון" ע"י בתי המשפט בהקשר הזה. חשוב לזכור שביחס להתקשרויות חדשות – הנכרתות בימים אלה – יהיה קשה יותר לטעון כי השפעת התפרצות וירוס הקורונה החדש על היכולת לקיים את החיובים החוזיים הינה בלתי צפויה.
אז מה עושים?
חשוב להקפיד על קיום החובות הכלליות החלות על צדדים להסכם – לנהוג תום לב בקיום החוזה, ובניסיונות לקיימו בקירוב, כמו גם לזכור שעל הצד הנפגע מהפרת חוזה חובה לפעול להקטנת נזקיו. סביר מאוד שלהתנהגות הצדדים בזמן אמת ופעולותיהם האחד כלפי האחר ילקחו בחשבון ע"י בתי המשפט, ככל שאלה יידרשו לפסוק פיצויים בגין הפרת התחייבויות חוזיות בצלה של הקורונה.
