גזל סוד מסחרי

תביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי שעניינה תביעת חברה כנגד עובד בגין גניבת סוד מסחרי והפרת זכויות ושימוש אסור בסודות המסחריים, ותביעה שכנגד של העובד כנגד החברה להכרה ביחסי עובד-מעסיק ביניהם ולתשלומים הנגזרים מכך נדונה בבית הדין האזורי לעבודה בשל סמכותו לדון בעניינים אלו.

החברה, המפתחת ומשווקת תוכנות ניטור המופעלות על מחשבים מרכזיים, הגישה תביעה נגד הנתבע, וטענה כי הפר זכויות בקניין רוחני ועשה שימוש אסור בסודותיה המסחריים. הנתבע הגיש תביעה שכנגד להכרה ביחסים שבין הצדדים כיחסי עובד-מעסיק ודרש זכויות מכוח כך.

בית הדין האזורי לעבודה פסק כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק.

ביחס לשאלת הפרת זכויות היוצרים וגניבת הסוד המסחרי, נקבע כי הנסיבות מצביעות על כך שהנתבע השתמש בנתונים ובסודות מסחרים של החברה על מנת לפתח בעצמו מוצר דומה למוצר שלחברה היו בעלות וזכויות בו. העובדה כי הנתבע עבד אצל התובעת כמתכנת, היה חלק אינטגרלי בפיתוח המוצר במשך כחמש שנים, והייתה לו גישה מלאה למוצר, מעידים על כך.

בית הדין התייחס לסעיף 34 לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007, הקובע כי  "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת". מאחר שבהסכם העבודה של העובד לא רק שלא הוסכם אחרת אלא שבפירוש נקבע כי החברה היא זו בעלת הזכויות הייחודית במוצר, הרי שאין לקבל טענת העובד כי המצר עומד לזכותו משום שעמל רבות על יצירתו, ואין במעשיו משום הפרה וכן יש לקבל תביעת החברה כי המוצר המדובר הלכה למעשה, כולו או לפחות חלקו, הועתק על-ידו ללא אישור החברה.

בין היתר, בית הדין עמד על הנתונים העומדים בבסיס הכרעתו: המוצר המדובר הוא בליבת עיסוקה של החברה ולאור כך עומד היתרון יתרון העסקי על מתחרותיה, הוא אינו נגיש לציבור ומוכר רק לעובדי החברה, ויצירת המוצר הייתה כרוכה בהשקעה רבה ומשאבים רבים. בנוסף, בתחילת התקשרותו עם החברה הובהר לנתבע כי מדובר בסוד מסחרי והוא היה מודע לכך מעצם חתימתו על הסכמי ההתקשרות הכוללים תנאים בדבר שמירת סודיות.

משכך, נקבע כי התנהלות הנתבע מהווה גזל סוד מסחרי, והיא נעשתה בניגוד להתחייבותו החוזית בהסכמי ההתקשרות לשמירת סודיות ולאי פיתוח מוצרים מתחרים או משלימים. בגין האמור בית הדין פסק כי יש לחייב את הנתבע לשלם לחברה פיצוי בסך 80,000 ₪, הוצאות משפט בסך 12,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪. החברה נדרשה לשלם לנתבע תשלום שכר עבודה בסכום של כ-10,000 ₪.

ביום 25.2.2024 הגיש הנתבע ערעור לבית הדין הארצי.

סע"ש (ת"א) 53246-10-15 ארץ מערכות מחשב בע"מ – ישי בירן (נבו, 30.1.2024)

עובד שהתפטר מתפקידו, עבר לחברה שאחיו פתח באותו תחום עיסוק של מעסיקתו הקודמת, תוך שהוא עושה שימוש בידע המסחרי שצבר בזמן העסקתו אצלה וכן ברשימת לקוחותיה. בית הדין קבע כי העובד בהתנהלותו האמורה ביצע גזל סוד מסחרי בהתאם לחוק עוולות מסחריות וחייב אותו בפיצוי למעסיקתו הקודמת בסך של 75,000 ₪.

העובד העוסק בחברה, העוסקת בשילוח בינלאומי של מטענים ובעמילות מכס, כאיש שיווק למגזר הערבי. העובד אף מחזיק ברישיון עורך דין וביצע במהלך עבודתו ועבור לקוחות החברה, גם פעולות הקשורות למקצוע זה. עם קליטתו בחברה העובד חתם על הסכם עבודה, בו התחייב, בין היתר, שלא להתחרות בחברה למשך שנתיים מתום יחסי העבודה. לאחר שהעובד הודיע על סיום העסקתו, הוא עדכן את המנכ"ל כי הוא שוקל להפעיל את רישיון השילוח שלו בחברה אחרת וציין שאינו מנוע מלפנות ללקוחות החברה, למעט לקוח אחד. המנכ"ל השיב לו כי התנהלות זו תהווה הפרה של הסכם העסקתו, ואין הוא רשאי לפנות ללקוח החברה. 

לחברה התברר בדיעבד כי בזמן תקופת העסקתו, אחיו של העובד פתח חברה בשם טריפל פאל, בתחום עיסוקה של החברה. לאחר סיום העסקתו בחברה, העובד הגיש תביעות כנגד חברה בכובעו כעו"ד, כאשר בתביעות הוא הבהיר שחברת טריפל פאל נותנת שירותים ללקוחות פעילים של החברה, אותם העובד גייס לשירותי החברה בזמן תקופת העסקתו, והוא אף מייצג את אותם לקוחות פעילים כעורך דין נגד החברה בטענות מסחריות שונות.

לטענת החברה מדובר במזימה אותה רקם העובד מראש, במהלך עבודתו אצלה. לשיטתה, העובד תכנן לגזול את קניינה, לעשות שימוש בידע ובמידע שאליו נחשף במסגרת עבודתו בחברה ולהתחרות בעיסוקיה. החברה טענה כי העובד פנה ללקוחותיה, הכפיש את שמה ושידל את לקוחותיה לשכור את שירותיו כדי לתבוע באמצעותו את החברה. כמו כן, לטענתה רשימת הלקוחות, המידע על המחירים ואופן התמחור, שיטות העבודה ונהלי העבודה שלה הם בגדר "סוד מסחרי", וכי בעצם פנייתו ללקוחות החברה ושימוש במידע שנחשף אליו אצל החברה, הפר העובד את הסכם עבודתו, עשה שימוש שלא כדין בסודותיה המסחריים וביצע כלפיה עוולה של "גזל סוד מסחרי".

לטענת העובד הוא פעל בשקיפות מול החברה בסיום העסקתו ואף דאג להודיע כי ברצונו לגשת לבחינות לקבלת רישיון משלח בינלאומי ולהתפתח בתחום. העובד טען כי לא הפר את הסכם עבודתו וכי "תניית אי התחרות" בהסכם עבודתו אינה חוקית. עוד טען העובד כי הוא לא השתמש בסודות מסחריים של החברה, וכי כלל לא הוכח כי מדובר בסודות מסחריים ולתובעת אין "רשימת לקוחות".

החברה פנתה לבית הדין בבקשה לצו מניעה זמני נגד העובד למנוע ממנו לפנות ללקוחותיה ולהימנע משימוש בסודותיה המסחריים.בית הדין קיבל את הבקשה באופן חלקי וניתן צו מניעה זמני לשנה האוסר על העובד ליצור כל קשר עם לקוחות החברה לצורך מתן שירות משפטי או לייצג אותם בהליכים נגד החברה.

בהליך העיקרי קבע בית הדין כי אכן החברה הוכיחה כי רשימת הלקוחות שלה מהווה "סוד מסחרי", אך יחד עם זאת לא מצא לנכון לקבל את בקשת החברה ליתן צו מניעה קבוע האוסר על העובד לפנות ללקוחותיה, משעה שלטעמו מתן הצו יפגע בצורה לא מידתית בעובד ומאחר ותקופת התניה בחוזה העבודה המגבילה את העובד מלפנות אל לקוחותיה חלפה.

נקבע כי רשימת הלקוחות אינה נגישה לכלל הציבור ואף לא לכלל עובדי החברה. לאחר עיון ברשימת הלקוחות, בית הדין אכן התרשם, כי על מנת להגיע לאותם לקוחות העובד נדרש לעשות מאמץ מיוחד שלא היה יכול לעשות לבדו. נקבע שהחברה עמדה בנטל המוטל עליה להראות שרשימת הלקוחות שלה מהווה בנסיבות העניין "סוד מסחרי".

בית הדין קובע כי טריפל פאל עוסקת בפלח שוק זהה של החברה ואישר כי פנייה של העובד ללקוחותיה של החברה עולה כדי הפרה של חוזה העבודה ושימוש בסוד מסחרי. בית הדין אף קבע כי בהתנהלותו העובד הפר את חובות הנאמנות ותום הלב שלו לחברה. בית הדין התחשב בחלוף הזמן ממועד סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים (כשנתיים) וקבע שלא ניתן להיעתר לבקשת התובעת לצו מניעה קבוע מפניה ללקוחותיה לפיכך בית הדין קבע שניתן להסתפק בפיצויים בלבד. בית הדין העמיד את הפיצוי בגין גזל סוד מסחרי על סך של 50,000 ₪. עוד קבע בית הדין, כי בגין הפרת הסכם העבודה, התנהגות בחוסר תום לב תוך הפרת חובת הנאמנות, יישא העובד בפיצוי נוסף בסך 25,000 ₪.

סע"ש 61341-02-22 תים תובלה בינלאומית בע"מ – הישאם ביטאר (נבו, 3.1.2024)