האם ראוי שתשלום ימי מחלה לתקופת הבידוד, שנועד להגנה על הציבור, ייפול על המעסיקים?
האם קיימת למעסיק הזכות להורות על ביטול חופשתו הפרטית של עובד? זהו רק קצה הקרחון של השאלות והדילמות העולות סביב המשבר הנוכחי.
לקריאת המאמר בגלובס
האם ראוי שתשלום ימי מחלה לתקופת הבידוד, שמטרתו העיקרית היא להגן על הציבור, ייפול במלואו על המעסיק? האם קיימת למעסיק זכות להורות על ביטול חופשתו הפרטית של עובד? זהו רק קצה הקרחון של השאלות והדילמות העולות סביב משבר הקורונה הנוכחי אליהן נתייחס.
בעקבות התפרצות נגיף הקורונה ברחבי העולם, החלו מעסיקים להגביל ואף לאסור לחלוטין נסיעות של עובדיהם לכנסים ואירועים בעולם. תחילה היו אלו חברות הטכנולוגיה שביטלו את השתתפותן בתערוכת המובייל העולמית האשר מתקיימת כל שנה בברצלונה, מפאת החשיבות הגדולה לשמור על שלום העובדים. בסופו של דבר גם מארגני הכנס בספרד הבינו את פוטנציאל האסון בהגעתם של כ-100,000 משתתפים מרחבי העולם לעיר, וביטלו את האירוע.
בימים אלו מעסיקים רבים הבינו כי מי שיחייב את עובדיו לצאת לנסיעת עבודה בחו”ל למרות המשבר העולמי, קל וחומר למדינות שנקבע בידוד לשבים מהן, לוקח סיכון גם כלפי עצמו וגם כלפי עובדיו ובני משפחותיהם.
לצאת זאת, עומדת דילמה לא פחות קשה עבור מעסיקים, אל מול עובד שיבחר מיוזמתו לצאת לחופשה פרטית למדינה המחייבת בידוד. לא רק בגלל הקושי להתמודד עם היעדרותו של העובד בזמן הבידוד שמוסיף 14 יום על תקופת החופשה שאושרה מראש, אלא גם כי המעסיק עצמו ידרש לשלם לעובד בגין תקופת היעדרותו לצורך הבידוד.
מתוך הדברים הללו עולה השאלה האם קיימת למעסיק הזכות להורות על ביטול חופשתו הפרטית של עובד. אמנם העובד הוא זה שבחר לקחת על עצמו את הסיכון, אבל יש בכך פגיעה ברורה גם במעסיק. ניתן לראות זאת בצורה ברורה במדגם שנערך אצל ישראלים בטרם יציאתם לחופשה לאחר פרסום הנחיות משרד הבריאות. מהמדגם עולה כי רובם הגדול שמחים מהעובדה כי גם כשיחזרו מהנופש ייהנו מחופשה של שבועיים נוספים, על חשבון המעסיק.
במצב כזה ההנחיות פוגעות במעסיק באופן ברור. השימוש בתשלום ימי מחלה לתקופת הבידוד, אשר נועד מראש למטרה ראויה, מנוצל לרעה על גבם של המעסיקים, שהרי מטרת הקביעה היא לשם מטרת הגמה על הציבור ולטובת מי שמוצאים עצמם בעל כורחם נכנסים לבידוד.
זהו רק קצה הקרחון של השאלות והדילמות העולות סביב עובדים וסוגיית הקורונה, ומדי יום אנו נתקלים במעסיקים מבולבלים שלא יודעים כיצד עליהם להתנהל. מה דינו של עובד שיצא לנופש, האם לשלוח הביתה את העובד ומתי, האם עליהם לשלם ובגין אלו ימים, האם ניתן לחייב את העובד לעבוד מביתו בתקופת הבידוד ועוד.
על ההנחיות להיות הוגנות לשני הצדדים. בדיוק כשם שהתעלמות של מעסיק משלומו של העובד ושליחתו לחו"ל הייתה עשויה לגרור ענישה משפטית, כך יש לנהוג גם בהתייחס לעצימת עיניים של עובד שיבחר לנסוע למרות התראות משרד הבריאות, בטח ובטח שאין לצ׳פר אותו גם בחופשה נוספת על חשבון המעסיק בנסיבות אלה.
לכן במצב בו בוחר עובד לצאת למדינה שהחזרה ממנה מחייבת בידוד, מן הראוי יהיה שלא לראות בו כמי שזכאי לימי מחלה, ועליו לשאת בנטל של עלויות תקופת הבידוד המחויבת, בין אם מכיסו ובין אם על חשבון ימי חופשה, וזאת כמובן שההנחיות פורסמו טרם יציאתו מהארץ.
אם נסתכל בראייה כוללת, מחובתה של המדינה לנהוג במשנה זהירות בכספי ציבור המעסיקים. כמו שבריאות הציבור חשובה ומהווה חלק מאינטרס ציבורי כולל, כך גם כספו. טוב יהיה אם תוסדר מחדש הנשיאה בנטל באופן שווה והולם, ואולי מומלץ לשקול אפילו הרחבה של זכויות המעביד ומתן אישור לביטול או התנגדות לחופשה במקרים מסוימים.
בשלב זה ההמלצה למעסיקים היא לפעול מבעוד מועד לפעילות הסברתית בקרב העובדים ובהתאם להנחיות המשתנות מעת לעת. מומלץ להקפיד להגדיר מראש את מצב הדברים, כולל קביעת תנאים לאישור חופשה בחו"ל בנסיבות מסוימות, וזאת על מנת שלא לפגוע בזכויות העובדים או המעסיקים.
