Tsegay Hagos Gebremskel נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ | דרור מירונוביץ ואח' נ' מודיעין אזרחי בע"מ
כאשר לא נמסרת הודעה על תנאי העסקה מפורטת ועל פי דין לעובד, הנטל להוכיח ולשכנע כי שולם שכר וזכויות סוציאליות כדין מוטל על כתפי המעסיק
התובע טען כי המעסיקה הסכימה איתו על שכר שעתי נטו, אשר פוצל פיקטיבית בתלוש השכר כדי לדמות כאילו שולמו לו זכויות סוציאליות. נפסק כי מאחר שהנתבעת לא העבירה לתובע הודעה על תנאי העסקה המפרטת את התעריף השעתי שלו, נטל ההוכחה והשכנוע בדבר גובה השכר השעתי מוטל על כתפיה.
התובע הועסק כמנקה רחובות בעיריית אשדוד במשך כ-9 חודשים והגיש תביעה כנגד הנתבעת ועיריית אשדוד לתשלום זכויות שונות בקשר לעבודתו ולסיום עבודתו (התביעה כנגד עיריית אשדוד נמחקה בהסכמה), בין היתר, בגין תשלום חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תלושי שכר פיקטיביים, אי מתן הודעה על תנאי עבודה, גמול שעות נוספות וזכויות סוציאליות נוספות.
התובע טען כי תלושי השכר אינם מייצגים את השכר ששולם לו, היקף עבודתו או זכויותיו בפועל, והסביר כי הנתבעת מסכמת עם עובדיה על שכר בסך של 30 ₪ נטו לשעה, אך בתלושי השכר היא מפצלת את השכר לתעריף בהתאם לשכר המינימום ולזכויות סוציאליות קוגנטיות. התובע טוען כי בפועל השתכר סך של 30 ₪ נטו לשעה בלבד, ללא קבלת תשלום עבור זכויות סוציאליות, תוך שהציג "תזה" לפיה על פי ניתוח תלושי השכר והפחתת תשלומים שונים משכר הברוטו, ניתן יהיה לגלות זאת בקלות.
הנתבעת הכחישה את טענות התובע וטענה כי שכרו עמד על שכר מינימום, כאמור בהודעה לעובד על תנאי העסקה שנמסרה לו ועליה חתם, ומעולם לא הובטח לו שכר בשיעור גבוה יותר.
בית הדין האזורי קיבל את תביעת התובע בחלקה.
ביחס למסירת הודעה על תנאי העסקה, בית הדין האזורי קבע כי הנתבעת לא הוכיחה שמסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה המציינת את התעריף השעתי שלו. ביחס לטענה בדבר שיעור השכר המוסכם ופיקטיביות תלושי השכר, בית הדין האזורי קבע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת טענתו בעניין גובה השכר המוסכם, וכי ה"תזה" שהציג ביחס לתלושי השכר אינה מתכתבת עם טענותיו לשכר בסך של 30 ₪ נטו לשעה.
התובע הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לבית הדין הארצי לעבודה. התובע טען בערעור כי למרות שבית הדין האזורי קיבל את טענתו כי לא נמסרה לו הודעה על תנאי העבודה ואף פסק פיצוי על כך, הוא לא קבע כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת ביחס לשכר בסך של 30 ₪ נטו לשעה.
בית הדין הארצי קבע כי על הערעור להידחות.
בית הדין הארצי קבע כי יש לקבל את הטענה של התובע לפיה מאחר שנקבע עובדתית שהנתבעת לא הוכיחה כי מסרה הודעה לעובד על תנאי העסקתו כדין, נטל השכנוע ביחס לגובה השכר השעתי שסוכם עם התובע מוטל על כתפי הנתבעת. נפסק כי ישנו קושי בקביעת בית הדין האזורי כי הנטל מוטל על העובד לעניין זה, בין היתר, מאחר שהוא נתין זר שאינו דובר השפה העברית ואין לייחס לו הסכמה או ידיעה לאמור בתלושי שכר מכוח קבלתם.
למרות האמור ומאחר שגרסת התובע הייתה מעורפלת ולא מפורטת ביחס לשכר השעתי וכי התחשיב שהציג לא היה מדויק ולא תמך לחלוטין בטענותיו, בית הדין הארצי קבע כי הנתבעת עמדה בנטל השכנוע כי לא סוכם עם התובע על שכר מוסכם בסך של 30 ₪ נטו לשעה.
ע"ע (ארצי) 31478-01-21 Tsegay Hagos Gebremskel – י.ב. שיא משאבים בע"מ (נבו 21.2.2024)
מתי עיגול שעות עבודה לצורכי תשלום שכר יוכר כלגיטימי
22 תובעים דרשו חישוב מחדש של השעות הנוספות בהם עבדו כשומרים במחסומי המעברים בעוטף ירושלים. בית הדין זקף לחובתם את העובדה כי הם אישרו מדי חודש את דוחות הנוכחות שלהם והסכימו בהתנהגותם כי רישומי הנוכחות נרשמים לרוב כ"שעות עגולות" או כ"חצאי שעות".
מדובר בתביעה של 22 תובעים אשר היו עובדי הנתבעת במסגרת התקשרותה עם משטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים במתן שירותי אבטחה במחסומי המעברים בעוטף ירושלים.
על הנתבעת, חברת שמירה ואבטחה, חל הסכם קיבוצי מיוחד והוראות צו ההרחבה להסכם הקיבוצי בענף השמירה. התובעים היו יכולים להגיע למחסומים באמצעות הסעות של הנתבעת או באופן עצמאי. כשההסעה הייתה מאחרת (במרבית הפעמים, עקב התנהלות העובדים אשר איחרו לעלות להסעה מביתם), העובדים שהיו עליה היו מאחרים למשמרת והעובדים היוצאים, התעכבו ביציאתם הביתה.
התובעים דיווחו דיווחי נוכחות באמצעות מערכת אוטומטית (טלפונית או אפליקציה). אין חולק כי מרבית הדיווחים מציינים "שעות עגולות" בלבד או לכל היותר, זמני סיום משמרת בחצאי שעות (כמו 17:30 למשל). העובדים אישרו בפועל את דוחות הנוכחות מדי חודש, היו יכולים להשיג השגות וככל שעשו כן – הדוחות אכן תוקנו.
לטענת התובעים, הם זכאים לתשלום בגין שעות נוספות שלא שולמו, שכן לשיטתם רישומי הנוכחות אינם נכונים ונערכו שינויים על ידי הנתבעת כדי להסיט שעות עבודה לימי עבודה אחרים מסיבות שונות. בין היתר, הם טוענים כי בימים מסוימים הם הועסקו מעל ל-12 שעות – הנתבעת הסיטה את רישומי הנוכחות לימי עבודה אחרים בהם לא עבדו או לא השלימו את שעות המשמרת או רשמה זאת על ידי פיצול המשמרות בימי עבודה רצופים, ולכן דוחות הנוכחות אינם אותנטיים ואין להסתמך עליהם או על תלושי השכר.
בית הדין קבע כי עיון בדוחות הנוכחות מעלה שהנתבעת לא נמנעה מרישום משמרות בהיקף העולה על 12 שעות וכי קיים קושי לקבוע שהנתבעת "הסיטה" שעות או פיצלה משמרות בגלל מגבלת 12 השעות. ממילא – מאחר ששולם לתובעים תגמול עבור שעות נוספות גלובליות, גם אם היה פיצול פיקטיבי כלשהו ברישום המשמרות, אין לו כל משמעות אמיתית מבחינת התשלום בזמן אמת.
על אף האמור, בית הדין קבע כי דוחות הנוכחות אכן אינם משקפים שעות כניסה ויציאה מדויקות ודיווחי השעות מצביעים על "שעות עגולות" או "חצאי שעות". בית הדין קבע כי על אף שהדיווחים אינם תקינים, רישום זה אינו נועד לפגוע בעובדים וכאשר האיחורים לא נגרמו בגלל עובדים אחרים או היו משמעותיים, שולמה לעובדים תוספת תשלום גלובלי בגין האיחורים (לגביו בית הדין קבע כי קיים פגם כאשר שולם ללא זיקה למשך זמן האיחור).
בכל הנוגע לאיחורים בכניסה למשמרת וליציאה ממנה, השעות אולי לא נרשמו במדויק (אלא ב"עיגול"), אך אושרו בפועל על ידי העובדים בזמן אמת, שלא עמדו על סטיות של מספר דקות לכאן או לכאן בשל איחור כלשהו ולא השיגו על הדוחות, למרות שניתנה להם ההזדמנות לעשות כן. עם זאת, בית הדין קבע כי על אף שהתובעים אישרו את דיווחי הנוכחות ובמקום שהנתבעת תתמודד עם האיחורים ודיווחי הנוכחות השונים, היא עשתה לעצמה "חיים קלים" ולא הקפידה על רישום מדויק של שעות העבודה, תוך "עיגול" השעות. לפיכך, פסק בית הדין כי כל תובע זכאי לפיצוי בסך של 600 ₪ בגין כל שנה משנות עבודתו בנתבעת מכוח חוק הגנת השכר.
בנוסף, בית הדין קיבל את טענת התובעים לפיה התגמול עבור שעות נוספות גלובליות שולם שלא כדין, שלא בהתאם להוראות צו ההרחבה ולא בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, בין היתר, מאחר שתגמול השעות הנוספות הגלובליות שולם גם עבור ימי מנוחה וחג (בניגוד להוראות צו ההרחבה בענף השמירה, אשר קובע כי תגמול שעות נוספות עבור ימי מנוחה וחג ישולם בנפרד מתגמול גלובלי).
עם זאת, בית הדין דחה את טענת התובעים כי יש להתעלם מרכיב השעות הנוספות הגלובליות ששולם להם, לראות אותו כחלק משכר הבסיס ולערוך חישוב מחדש של כלל השעות הנוספות. נקבע כי משהתובעים ידעו כי תגמול השעות הנוספות הגלובלי משולם עבור שעות נוספות (מאחר שיש בתלושי השכר הפרדה בין שכר הבסיס לתגמול הגלובלי ומאחר שלא נראה כי מדובר ברכיב פיקטיבי) – יש בטענה זו ניסיון להתעשר פעמיים וחוסר תום לב. לכן, בחישוב מחדש של זכויות העובדים לתשלום שעות נוספות, יש להפחית מהזכאות כל סכום שהתובעים קיבלו עבור שעות נוספות גלובליות.
על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישו ביום 17.3.024 התובעים ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.
סע"ש (י-ם) 28987-08-20 דרור מירונוביץ ואח' – מודיעין אזרחי בע"מ (נבו 14.2.2024)