ביחס לאחריות מזמין שירותים

מזמין שירותים ש"עוצם את עיניו" ביחס לפגיעה בזכויות עובדי הקבלן המוצבים בחצריו, אחראי לזכויותיהם שהופרו.

שתי עובדות הגישו תביעות נגד הקבלן שהעסיק אותן ונגד שופרסל – מזמינת שירותי הניקיון מהקבלן.

בית הדין האזורי קבע ששופרסל לא העסיקה את העובדות ביחד עם הקבלן. למרות זאת, קבע בית הדין כי היא חבה באחריות כלפי העובדות, מאחר שלא עמדה בחובות המוטלות עליה מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011:

• אי תיקון ליקויים שעלו בדו"חות בודק שכר – שופרסל כן ערכה בדיקות תקופתיות על ידי בודק שכר, אך לא תיקנה את ההפרות שהתגלו במסגרתם תוך זמן סביר. בית הדין האזורי קבע כי היה על שופרסל לבדוק את הדו"חות ולעשות בהם שימוש בזמן אמת על מנת למנוע ולתקן את ההפרות.
• אחריות מזמין השירותים לוודא שעובדי הקבלן קיבלו הסבר ברור בשפתם לגבי אופן הגשת תלונה על פגיעה בזכויותיהם – בהתאם להסכם בין שופרסל והקבלן, היה על הקבלן למסור לעובדיו מכתב בעברית שמסביר כיצד מגישים תלונה במקרה של פגיעה בזכויותיהם. מאחר שהעובדת לא קוראות עברית, ומאחר ששופרסל לא בדקה בפועל שהעובדות אכן קיבלו את המכתב, הוטלה אחריות על שופרסל.

שופרסל והעובדות הגישו ערעורים לבית הדין הארצי.

בית הדין הארצי הדגיש כי הצעדים שהיה מצופה משופרסל לנקוט, כמו לדוגמא, תרגום המכתב בדבר אופן הגשת התלונה לשפה המובנת לעובדי הקבלן, אינם חורגים מהדרישה לנקיטה באמצעים סבירים, ודאי כאשר מדובר באחד מהמעסיקים הגדולים במשק, בעל אמצעים רבים, המעסיק עובדים זרים רבים ואוכלוסיות מוחלשות.

נקבע כי שופרסל לא הוכיחה שנקטה באמצעי ליידוע העובדים בעצמה, לא פירטה לאיזה גורם בשופרסל עליהם לפנות במקרה של פגיעה בזכויותיהם וכיצד ניתן לפנות אליו, וכל שעשתה היה להסתפק בדרישה חוזית שהקבלן יידע את העובדים על כך. במעשיה, שופרסל למעשה הסירה אחריות מצדה וגלגלה אותה לקבלן, בניגוד לתכלית החוק. גישת שופרסל משקפת היעדר מחויבות אמיתית לפעול באופן אקטיבי לצורך הגנה על זכויות עובדי הקבלן, בניגוד להוראות החוק.

עוד קבע בית הדין הארצי כי ככל שמזמין שירותים לא יעמוד בחובותיו על פי דין ולא ינקוט באמצעים לצורך כך, תוטל עליו אחריות אזרחית לשאת בתשלום זכויות עובדי הקבלן שלא שולמו.

במקרה זה, נקבע כי כיוון ששופרסל לא נקטה באמצעים סבירים כנדרש בנסיבות העניין (תרגום המכתב לשפה המובנת לעובד; היעדר בדיקה שהמכתב אכן נמסר לעובד; אי מסירת המכתב בעצמה) ולא חלות עליה הגנות מכוח החוק (בגלל ליקויים בבדיקת בודק השכר ואי הקפדה על תיקונם; עצימת עיניים כלפי הפרות של הקבלן שהתגלו בדו"חות בודק השכר; אי נקיטה בפעולות לתיקון ההפרות), היא תחויב בתשלום יתרת הזכויות של העובדות, בהתאם להוראות החוק.

ע"ע (ארצי) 46450-01-21 שופרסל בע"מ נ' Asmeret Tekabo Beyne ואח' (פורסם בנבו, 16.01.2023).

מבקש מקלט מאריתריאה העניק לשופרסל שירותי ניקיון מטעם קבלן, הקבלן פשט רגל ולא שילם את שכר עובדיו. נקבע שעל אף ששופרסל והקבלן אינם מעסיקים במשותף של העובד, שופרסל אחראית לתשלום זכויות העובד.

העובד, מבקש מקלט מאריתריאה, העניק לשופרסל שירותי ניקיון מטעם קבלן שירותי ניקיון.

לאחר סיום העסקתו הגיש העובד תביעה נגד הקבלן ושופרסל, לקבלת זכויות שלטענתו לא שולמו לו.

בית הדין האזורי קבע ששופרסל והקבלן אינם מעסיקים במשותף של העובד, זאת כיוון ששופרסל ביצעה מיקור חוץ לגיטימי ואותנטי לקבלן של שירותי הניקיון בסניפיה.

עם זאת, נקבע כי שופרסל אחראית לתשלום זכויות העובד מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011, מהטעמים הבאים:

• לא נקבעה דרך ברורה לגבי אופן הגשת תלונה על ידי עובדי הקבלן במקרה של פגיעה בזכויותיהם.
• בדיקת בודק שכר מוסמך נמשכה זמן רב ולא אפשרה גילוי ליקויים בזמן אמת – הסתמכות שופרסל על תוצאות בדיקות בודק שכר מוסמך שנמסרו לה כשנה לאחר התקופה הנבדקת (בדיקה שבוצעה ב"קצב צב"), אינה סבירה, ומעידה על כך שלא נעשתה בדיקה אמיתית לאפשר גילוי ליקויים בזמן אמת.

שופרסל הגישה ערעור לבית הדין הארצי.

בית הדין הארצי אישר את הקביעות של בית הדין האזורי והוסיף כי במקרה שבו הקבלן פושט רגל, על מזמין השירותים לוודא שעובדי הקבלן מקבלים שכר, גם אם באמצעות צד שלישי. במקרה זה, שופרסל סיימה את ההתקשרות עם הקבלן לאחר שהקבלן פשט רגל ולא היה בכך די. באופן כללי, מזמין שירותים לא ישלם ישירות שכר לעובדי הקבלן, אולם, כאשר היה ידוע לשופרסל שהקבלן פשט רגל, אין לו חשבון בנק ואין מי שישלם את שכר עובדיו, היה עליה לוודא שהעובדים מקבלים את שכרם, גם אם באמצעות צד שלישי. כמו כן, נדחתה טענת שופרסל כי "אסור" למזמין שירותים לשלם לעובדי הקבלן את שכרם בנסיבות אלה.

ע"ע (ארצי) 30148-02-21 שופרסל בע"מ נ' Merach Zeresanai ואח' (פורסם בנבו, 20.08.2023).

מזמין שירותים עשוי לחוב בתשלומים לעובדי הקבלן המעניקים לו שירותים במשך תקופה ממושכת, גם ביחס לתקופה שקדמה לחוק להגברת האכיפה, זאת מכוח אחריות שיורית. בנוסף, על מזמין השירותים להכיר את זהות המעסיק של עובדי הקבלן המעניקים לו שירותים, בייחוד כאשר מדובר בעובדים זרים.

העובד, מבקש מקלט מאריתריאה, היה עובד ניקיון בסניפי שופרסל, מטעם מעסיקים שונים, תקופה ממושכת. בתקופה הראשונה עבד בשני סניפים במקביל (משמרת בוקר בסניף אחד ומשמרת ערב בסניף אחר), ובתקופה השנייה עבד בסניף אחד.

העובד הגיש תביעה נגד חברת ניקיון ונגד שופרסל (מזמינת השירותים), לקבלת שכר וזכויות סוציאליות הנובעות מתקופת עבודתו כולה וסיומה.

בנוגע לתקופת ההעסקה הראשונה, העובד טען שקיבל חלק משכרו במזומן, ששופרסל ידעה על כך, ואף נטלה חלק אקטיבי בהפרת זכויותיו (דרשה ממנו להחתים שני כרטיסי נוכחות שונים כדי לא לדווח ולשלם על שעות נוספות).

בית הדין האזורי קבע כי שופרסל אינה "מעסיקה במשותף" וכי היא ביצעה מיקור חוץ אותנטי של שירותי ניקיון בסניפיה.

למרות שבתקופה הראשונה עוד לא נחקק החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011, הוטלה אחריות על שופרסל מכוח אחריותה השיורית, לוודא שעובד של צד שלישי שמעניק לה שירותים במשך תקופה ממושכת, תוך מעורבות של מזמינת השירותים, מקבל את כל זכויותיו וכן כי עליה לדעת מי המעסיק של העובד.

בנוגע לתקופת ההעסקה השנייה, הוטלה על שופרסל אחריות אזרחית של מזמינת שירותים מכוח החוק להגברת האכיפה, כי:

• לא עמדה בחובתה ליידע את עובד הקבלן אודות דרך יעילה בה הוא יכול לפנות אל שופרסל בעת הפרה של זכויותיו על ידי הקבלן;
• קיבלה את שירותי הניקיון במסגרת "חוזה הפסד", כלומר לכאורה לא שילמה לחברת הניקיון תשלום הוגן עבור זכויותיו של העובד;
• בדיקות השכר שנערכו, התבססו על נתוני שכר ודו"חות פיקטיביים, והן אינן מועילות במניעת פגיעה בעובדי הקבלן ומשכך, עצם קיומן אינו מקנה הגנה לשופרסל מפני הטלת אחריות עליה. 

שופרסל הגישה ערעור לבית הדין הארצי.

בית הדין הארצי קבע כי באשר לתקופת ההעסקה הראשונה:

• נדחה ערעור שופרסל ולא התקבלה טענתה כי אין להטיל עליה אחריות שיורית, מאחר שהעובד לא צירף לתביעה את מעסיקתו הנכונה.
• נקבע שעל מזמין שירותים לדעת האם עובדי הקבלן מועסקים באמצעות קבלן משנה (במקרה כזה, קיים סיכוי גדול לקיומו של "חוזה הפסד" והסתברות שהעובד לא יידע מי חב כלפיו בתשלום זכויותיו).

באשר לתקופת ההעסקה השנייה:

• בית הדין הארצי ציין שוב את החובה שחלה על מזמין שירותים לקבוע מנגנון ברור לפניה במקרה של פגיעה בזכויות עובדי הקבלן וליידע את עובדי הקבלן אודותיו.  
• בנוגע לבדיקות בודק שכר מוסמך, בשונה מפסיקת בית הדין האזורי, בית הדין הארצי לא הטיל אחריות על שופרסל מכוח החוק להגברת האכיפה, בגלל הסתמכות על תלושי שכר המבוססים על נתונים פיקטיביים, אלא הטיל עליה אחריות מפני שדו"חות בודק השכר ניתנו תקופה ארוכה לאחר התקופה שלגביה התגלו ההפרות ולא בזמן אמת. בנוסף, שופרסל לא פעלה בהתאם להמלצות בודק השכר לקבלת ייעוץ משפטי או לפעול לתיקון הליקויים מול חברת הניקיון.

בית הדין הארצי ציין כי עם כניסתן לתוקף של התקנות להגברת האכיפה^[1] ביום 01.01.2024, ניתן יהיה לקבוע אם מדובר ב"חוזה הפסד" בהתאם לערך שעת עבודה של עובד קבלן כפי שנקבע בתקנות. 

ע"ע (ארצי) 31618-12-20 שופרסל בע"מ נ' Abraha Lamlam Tesfagaber ואח' (פורסם בנבו, 18.10.2023).

[1] תקנות להגברת האכיפה של דיני העבודה (רכיבי השכר המרכיבים את ערך שעת העבודה וערך שעת עבודה לעובד קבלן), התשפ"ג-2023 (להלן: "התקנות להגברת האכיפה").

שלושה עובדים זרים הגישו לאחר סיום עבודתם תביעה נגד מזמין שירותי כח האדם לתשלום שכר, זכויות סוציאליות ותשלומים נלווים. מזמין שירותי כח האדם לא הצליח להוכיח שהעובדים הועסקו על ידי קבלן כח אדם או צד שלישי אחר באופן אותנטי, וחויב בעצמו בתשלום זכויותיהם.

שלושה עובדים זרים עבדו בעבודות משק בית במלון, אשר נוהל על ידי מזמין השירותים, במשך תקופה של כשנה. העובדים קיבלו את שכרם במזומן וללא תלושי שכר.

לאחר סיום עבודתם, הגישו שלושת העובדים תביעה נגד מזמין השירותים לתשלום שכר, זכויות סוציאליות ותשלומים נלווים. מזמין השירותים טען כי העסקת העובדים התבצעה באמצעות התקשרות עם קבלני כח אדם ואף ביקש לצרפם להליך. לטענת מזמין השירותים, הוא שילם לקבלנים תמורה מלאה עבור כלל זכויות העובדים ואם זכויותיהם קופחו, האחריות מוטלת על הקבלנים.

בית הדין האזורי קבע כי התקיימו בין מזמין השירותים לבין עובדי הקבלן יחסי עבודה וכי העסקתם על ידי קבלני כח האדם לא הייתה אותנטית ונעשתה ממניעים פסולים. וכן, כי היה על מזמין השירותים לקלוט את העובדים לאחר שהשלימו 9 חודשי עבודה, ולעקוב אחר תשלום זכויותיהם.

לאור האמור, קבע בית הדין האזורי כי מזמין השירותים הוא שחייב בתשלום זכויות העובדים, שכן הם היו עובדיו.

מזמין השירותים הגיש ערעור לבית הדין הארצי.

בית הדין הארצי הותיר את קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה מזמין השירותים הוא מעסיקם הישיר של העובדים, על כנה והוסיף כי:

• חזר על ההלכה לפיה במסגרת העסקה משולשת [מזמין שירותי כח אדם ("משתמש") – מעסיק בפועל – עובד] נקודת המוצא היא שמזמין השירותים הוא המעסיק, אלא אם הוכיח שקיים צד שלישי שמתקשר באופן אמיתי עם העובד, ולא מדובר בהתקשרות למטרה שאינה ראויה ונוגדת את תקנת הציבור (למשל, התחמקות מחובות כלפי העובד).
• חזקה זו לא תחול אם המעסיק הוא קבלן כח אדם מורשה, שכן על התקשרות כזו יחול חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.
• העובד צריך להוכיח שהוא הועסק עבור מזמין שירותי כח האדם ועל מזמין השירותים מוטל נטל כפול: (1) להוכיח שהתקשר עם קבלן כח אדם מורשה; ו-(2) שהעובד הועסק עבורו על ידי קבלן כח האדם המורשה, במסגרת התקשרות אותנטית.
• במקרה זה, מזמין השירותים לא הצליח להוכיח שההתקשרות התבצעה באמצעות קבלני כח אדם. זאת, בין היתר, לאור העובדה שמזמין השירותים הציג הסכמי התקשרות עם שני קבלני כח אדם, אולם, תקופת ההסכמים לא תאמה לכלל תקופת ההעסקה של העובדים.
• יתרה מכך, הסכמי ההתקשרות לא התייחסו לעובדים עצמם. צוין כי מזמין השירותים היה יכול להוכיח זאת גם באמצעות תלושי שכר או חשבוניות לקבלני כח האדם המציגות את שמות העובדים, אולם, אלו לא נופקו על ידו.

ע"ע (ארצי) 54178-11-22 רויטל טאוור הוטל בע"מ נ' Vadim Cebotari ואח' (פורסם בנבו, 12.11.2023).