ביחס לביטוח פנסיוני

עובדת משק בית תבעה את המעסיקים שלה בשל כך שלא ביצעו עבורה הפקדות לביטוח פנסיוני וזאת למרות שבמהלך העסקתה סרבה והתנגדה להיות מבוטחת בביטוח פנסיוני.

עובדת הועסקה כעובדת משק בית אצל המעסיקים ולאורך תקופת העסקתה סירבה להיות מבוטחת בביטוח פנסיוני, כיוון שרצתה לקבל לידיה באופן מיידי ובמזומן, שכר גבוה ככל הניתן.

סמוך לאחר סיום העסקתה חלתה העובדת במחלה קשה והגישה תביעה נגד המעסיקים, במסגרתה דרשה זכויות שונות, ביניהן זכויות הקשורות לאי ביצוע הפקדות להסדר הפנסיוני. לאחר פטירתה, יורשיה נכנסו בנעליה. מנגד, טענו המעסיקים כי לעובדת יש אשם תורם בהיווצרות עילות התביעה, מאחר שהיא דחתה את הצעותיהם הרבות לפתיחת קרן פנסיה על שמה.

בית הדין האזורי קבע כי על המעסיקים הייתה מוטלת חובה מוחלטת לערוך לעובדת הסדר ביטוח פנסיוני, על אף התנגדותה, וכן כי לעובדת היה אשם תורם בנזק שנגרם בשיעור של 20% בשל התנהלותה.          

שני הצדדים הגישו ערעורים לבית הדין הארצי, אשר נדחו על ידו.

ע"ע (ארצי) 39115-01-21 יונתן שי תרושי נ' יפעת בן שחר ואח' (פורסם בנבו, 22.02.2023).