אושרת בן שמשון נ' עמותת נשות הכותל | אור מוניץ נ' א.ד.ן מילניום נדל"ן והשקעות בע"מ ואח'
גם כאשר נקבע שלא חלים יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, ניתן יהיה להטיל חובות ותשלומים על מקבל השירותים מכוח דיני העבודה
פרילנסרית טענה כי הפסקת ההתקשרות מולה נחשבת לפיטורים ונעשתה בשל הריונה ובניגוד לחוק ולכן יש לבטל את "פיטוריה".
נותנת השירותים העניקה לעמותה שירותי דוברות ויחסי ציבור במשך תקופה ארוכה. העמותה פרסמה מודעת דרושים בחיפוש אחר עובדת לתפקיד דומה.
כחודשיים לאחר מכן, נותנת השירותים הודיעה שהיא בהיריון, וכשבועיים לאחר מכן, העמותה הודיעה לה שהיא מעוניינת לסיים את ההתקשרות איתה. בהמשך, נמסר לנותנת השירותים כי מעוניינים לסיים את ההתקשרות איתה ולהעסיק במקומה עובדת שכירה.
לאחר דין ודברים, הסתיימה ההתקשרות והעמותה העניקה לנותנת השירותים תמורה נוספת של חודשיים, אך נותנת השירותים המשיכה לטעון כי היא עובדת והגישה תביעה במסגרתה טענה כי היא עובדת וכי "פוטרה" בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, הקובעות איסור פיטורי עובדת בהיריון ללא אישור מראש מהממונה, וכי "פיטוריה" מהווים הפליה לרעה בשל ועל רקע הריונה.
העמותה טענה מנגד שלא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, וכי הוחלט על סיום ההתקשרות עם נותנת השירותים מטעמים כלכליים, עוד לפני שנודע לעמותה על ההיריון.
בית הדין האזורי קבע כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים וכי חוק עבודת נשים לא חל. אולם, קבע כי היה מקום לבחון את טענות נותנת השירותים לעניין סיום ההתקשרות עימה בשל הריונה, לאור האפשרות בפסיקה קודמת של בתי הדין לעבודה, בדבר החלת חובות מסוימות השייכות לתחום יחסי עבודה, גם כאשר לא התקיימו יחסי עבודה בפועל, בהתאם לנסיבות ולתכלית החקיקה הרלוונטית.
לאחר שבית הדין האזורי בחן את טענותיה של נותנת השירותים לעניין סיום ההתקשרות עימה עקב הריונה, הוא קבע כי אין קשר בין השניים. נקבע כי לא נמצא כל קשר בין ההיריון לבין החלטת העמותה על סיום ההתקשרות עימה, שכן העמותה הודיעה לנותנת השירותים על כוונתה למצוא לה מחליפה שתבצע תפקיד רחב יותר וכן פירסמה את מודעת הדרושים זמן רב לפני שנותנת השירותים הודיעה על הריונה. כמו כן, נקבע כי השיקול שעמד בבסיס החלטת העמותה לסיים את ההתקשרות, היה כלכלי, שכן לאורך השנים ביקשה נותנת השירותים להעלות את התמורה עבור שירותיה, ולעמותה לא השתלם להמשיך להתקשר עם דוברת בדרך של מיקור חוץ.
סע"ש (ת"א) 59955-06-19 אושרת בן שמשון נ' עמותת נשות הכותל (פורסם בנבו, 27.09.2023).
בית הדין האזורי פסק לנותן שירותים פיצוי בסך של 50,000 ש"ח, למרות שנקבע שלא התקיימו יחסי עובד-מעסיק.
נותן השירותים העניק שירותי שיווק דירות מטעם החברה משך כ-7 שנים לחברה יזמית בענף הבניה. לאחר סיום ההתקשרות הוא הגיש תביעה נגד החברה, להכרה בו כעובד.
- בית הדין האזורי קבע כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים.
בית הדין האזורי התרשם כי נותן השירותים אינו בעל מעמד מוחלש, אלא בעל השכלה משפטית ובעל כוח מיקוח. לכן, בית הדין האזורי לא השתכנע שנמנע ממנו להיות מועסק כעובד שכיר של החברה, ככל שהיה מעוניין בכך. זאת, בפרט כאשר החברה העסיקה הן עובדים והן נותני שירותים בתפקיד משווקים. - למרות קביעתו זו, בית הדין האזורי קבע כי יש לפסוק לטובת נותן השירותים פיצוי בגין נזק לא ממוני. זאת, בין היתר, כיוון שמדובר במקרה גבולי ובהעסקה של "כתף אל כתף" עם עובדים שכירים באותו תפקיד. פיצוי הרתעתי זה, נועד לתמרץ מעסיקים להעדיף להתקשר עם יחידים ביחסי עבודה, שמבטיחים זכויות פנסיוניות וסוציאליות. כמו כן, לעמדת בית הדין האזורי, השינויים שחלו בשוק העבודה בישראל שהוביל לריבוי צורות העסקה לא שגרתיות, כאשר קיים ריק חקיקתי שלא מעגן קטגוריות ביניים של תבניות העסקה, מצדיקים להרחיב את ההגנה שניתנת למי שמתקשר עם מזמין השירותים.
לאור האמור, ומכוח חובת תום הלב במשא ומתן ובקיום חוזה, ועל אף שפיצוי זה לא נתבע בכתב התביעה, נפסק לטובת נותן השירותים פיצוי בסך של 50,000 ש"ח, בגין נזק לא ממוני.
סע"ש (ת"א) 5049-05-19 אור מוניץ נ' א.ד.ן מילניום נדל"ן והשקעות בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 07.03.2023).