ביחס לפרטיות העובד

מעסיק גילה שעובדת מעלה באמונו באמצעות שימוש במצלמות האבטחה, לפיהן העובדת נכנסה לחניית המעסיק ויצאה ממנה לאחר דקות ספורות, כלומר לא עבדה בפועל. העובדת טענה כי הראיות פסולות בשל פגיעה בפרטיותה.

העובדת הועסקה אצל המעסיק כ-20 שנים בתפקידים שונים. העובדת זומנה להליך בירור משמעתי, לאחר שנמצא כי הגישה דו"חות נוכחות כוזבים, כאשר בפועל לא עבדה. מנגד, טענה העובדת כי עבדה בהתאם לדיווח הנוכחות.  

המעסיק ערך לעובדת בירור משמעתי בו הציג ראיות ממצלמות האבטחה שהוצבו בחצריו ובכבישי הגישה בסמוך אליהם, לפיהן העובדת נכנסה לחניית המעסיק ויצאה ממנה לאחר דקות ספורות, כלומר לא עבדה בפועל. העובדת טענה כי הראיות פסולות בשל פגיעה בפרטיותה.

העובדת הגישה תביעה נגד המעסיק בעילות שונות, בין היתר, לפסילת הראיות שהושגו ממצלמות האבטחה ולקביעה כי הן הושגו תוך פגיעה בפרטיותה.

טרם הכרעתו של בית הדין האזורי, ובאופן חריג, נוכח הסוגיות העקרוניות בתחום הגנת פרטיותם של עובדים שעלו בהליך, הוצג בפני בית הדין האזורי נייר עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, שעניינו השימוש שרשאי מעסיק לעשות בצילומים ממצלמות המוצבות בחצריו. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, מצלמות המותקנות במרחב הציבורי פוגעות בפרטיות העובדים. אולם, פגיעה זו אפשרית אם המעסיק יידע את העובדים מהי תכלית התקנתן ובכפוף לכך שהשימוש במצלמות נעשה בתום לב ובמידתיות. כמו כן, השימוש אפשרי גם לצרכי פיקוח של המעסיק.

בית הדין האזורי קבע כי יש לאזן בין זכות העובד לפרטיות לבין זכות הקניין של המעסיק. מעסיק רשאי במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלו להתקין ולהשתמש במצלמות אבטחה במרחבים הציבוריים במקום העבודה, בהתאם לנסיבות המקרה ואופי העבודה. עם זאת, חלה עליו חובה ליידע את עובדיו בדבר קיומן של המצלמות ועל מטרת השימוש בהן, במסגרת מדיניות ברורה שתאפשר לעובדים לכלכל את צעדיהם ולקיים את הסכם העבודה בהגינות. זו דרך המלך. בנסיבות בהן הוצג לעובדים נוהל שימוש במצלמות האבטחה והם לא הביעו התנגדות מפורשת לכך, המעסיק יהיה רשאי לעשות שימוש במצלמות האבטחה למטרות פיקוח, ודאי במקרה שבו עובד הפר את אמונו.

במקרה זה, המעסיק יידע את עובדיו במסגרת נוהל מסודר על קיומן של המצלמות ועל כך שהשימוש בהן ייעשה גם לבירור חשד בדבר ביצוע עבירות משמעת. מכאן שאין פסול בכך שהמעסיק השתמש בתוצרי השימוש במצלמות תוך פגיעה בפרטיות העובדת.

העובדת הגישה ערעור לבית הדין הארצי ולאחר מכן לבג"ץ ובשתי הערכאות נדחו טענותיה.

בג"ץ 5332/23 גליה כהן נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (פורסם בנבו, 19.09.2023).
ע"ע (ארצי) 1680-10-22 גליה כהן נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 08.05.2023).
סע"ש (ת"א) 45564-12-17 גליה כהן נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (פורסם בנבו 27.07.2022).