מעסיק שלא בדק מה היו הוצאות הנסיעה של העובד בפועל, לא יהיה זכאי להשבת הוצאות הנסיעה ששילם ביתר
עובדת שנהנתה מתשלום גבוה בגין החזר הוצאות נסיעה, לא נדרשה להשיב את התשלום למעסיק.
עובדת הגישה תביעה נגד המעסיק בדבר זכויות סוציאליות ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין, והמעסיק הגיש תביעה שכנגד, במסגרתה דרש השבת תשלומים מופרזים בגין החזר הוצאות נסיעה ששילם לעובדת.
המעסיק טען כי במהלך תקופת העסקתה נהנתה העובדת מתשלום החזר הוצאות נסיעה מעבר לתשלום שהגיע לה מכוח צו ההרחבה. מנגד, טענה העובדת כי הוסכם בכתב בינה לבין המעסיק כי היא תהיה זכאית להחזר הוצאות נסיעה על פי הוצאות שהיו לה בפועל, גם אם הסכום חורג מהמקסימום על פי צו ההרחבה.
בית הדין האזורי קבע כי היה על המעסיק לעמוד על קבלת אסמכתאות מהעובדת בגין הוצאות נסיעתה בפועל. משלא עשה זאת והמשיך לשלם לעובדת החזר הוצאות נסיעה בסכום קבוע, לא הצליח להוכיח שאכן שולם החזר הוצאות נסיעה ביתר ולכן אינו זכאי להחזר מהעובדת.
סע"ש (ת"א) 63885-06-20 עדי בן שושן נ' טי. אנד. אם סער ביטחון בע"מ (פורסם בנבו, 17.04.2023).