המועד לקבלת היתר לפיטורי אישה בהיריון או בטיפולי פוריות

בית הדין האזורי פסק פיצוי בסך של 126,140 ש"ח לטובת עובדת בהיריון, שפוטרה ללא היתר מתאים ועדכני מהממונה על חוק עבודת נשים.

העובדת עברה טיפולי פוריות בידיעת המעסיק. לצורך סיום העסקתה של העובדת, הצדדים חתמו על הסכם פרישה הדדי במסגרתו הסכימו כי לאור טיפולי הפוריות אותם העובדת עוברת, תוגש בקשה מוסכמת לממונה על חוק עבודת נשים, לצורך קבלת היתר עתידי לפיטורי העובדת. 

משהתקרב מועד סיום ההעסקה המוסכם, שלושה חודשים לאחר שנחתם הסכם הפרישה, חזרה בה העובדת מההסכמה שנתנה. אולם, המעסיק לא הסכים לבטל את הפיטורים. בנוסף, הסתבר שלאחר החתימה על הסכם הפרישה העובדת נכנסה להיריון. המעסיק ידע על ההיריון, אך לא פעל לביטול הפיטורים או לקבלת היתר מותאם למצב הדברים החדש (היותה של העובדת בהיריון).

בית הדין האזורי קבע כי במועד הקובע, שהוא המועד שבו הפיטורים נכנסו לתוקף, הייתה מוטלת על המעסיק חובה לקבל היתר חדש ועדכני לפיטורי העובדת. כלומר משהשתנו הנסיבות והעובדת לא הייתה עוד בטיפולי פוריות, שכן נכנסה להיריון, נדרש המעסיק להגיש בקשה (חדשה) לקבלת היתר לפיטורי העובדת בגלל שהיא בהיריון ולא בגלל שהיא עוברת טיפולי פוריות.

בית הדין האזורי קבע כי כיוון שהמעסיק לא פעל כנדרש, מדובר בפיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים. לאור האמור, נפסק לטובת העובדת פיצוי בסך של 126,140 ש"ח, בגין רכיבים שונים הקשורים לפיטוריה.

סע"ש (ת"א) 11767-03-20 קורל מהרבן נ' Moriroku Chemicals Company Ltd (פורסם בנבו, 16.03.2023).