התעמרות במקום העבודה

נפסק פיצוי בסך של 40,000 ש"ח לטובת עובדת שהעלתה לראשונה את טענת ההתעמרות לאחר סיום העסקתה.

העובדת הועסקה במשך כשנתיים אצל המעסיק. לאחר סיום העסקתה הגישה העובדת תביעה נגד המעסיק בטענות רבות, ביניהן טענה כי מנהל הסניף בו עבדה התעמר בה.

בית הדין האזורי קבע כי במשך תקופה ארוכה מנהל הסניף התנכל לעובדת באופן אישי, הפגין כלפיה יחס פוגעני, אשר כלל צעקות, רדיפה אובססיבית, הפצת שמועות אודותיה, התייחסות מבזה ומשפילה כלפיה ואף ניסיונות לגרום לבידודה החברתי. משכך, נקבע כי המעסיק כשל בחובתו להעמיד עבור העובדת סביבת עבודה בטוחה ונפסק לטובת העובדת פיצוי בסך של 40,000 ש"ח.

העובדת והמעסיק הגישו ערעור לבית הדין הארצי.

בבית הדין הארצי טען המעסיק כי העובדת לא התלוננה בזמן אמת על התעמרות והדבר נודע לו לראשונה רק בכתב התביעה. בית הדין הארצי קבע כי המעסיק לא יכול להשתמש ב"מחדל" של העובדת כטענת הגנה, מפני שהגנה כזו יכולה לקום, רק במקרה שבו הייתה קיימת כתובת להגשת תלונה אצל המעסיק, דבר שלא קרה בפועל.

בנוסף, בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, בהן מדובר בעובדת צעירה בשוק העבודה; מעשה ההתעמרות נעשה בידי הגורם הבכיר ביותר בסניף; והעובדת לא הייתה חשופה לגורמים אחרים אצל המעסיק אליהם יכלה לפנות בעניין – הוצבו בפני העובדת משוכות רבות להגשת תלונה במקום העבודה.

עוד הוסיף בית הדין הארצי כי כחלק מחובת המעסיק לספק לעובדיו סביבת עבודה בטוחה עליו לקבוע מנגנון יעיל להגשת תלונות ובירורן, אשר יתרום לצמצום של תופעת ההתעמרות במקום העבודה.

כמו כן, ציין בית הדין הארצי כי כאשר נודע למעסיק על ההתעמרות (במסגרת ההליך המשפטי), הוא ערך בירור עם מנהל הסניף, אך הסתפק בקבלת גרסתו בלבד, אשר הטילה את מלוא האחריות על העובדת. אולם, כיוון שמדובר ברשת גדולה, בעלת סניפים רבים, אשר מנהליה הבכירים מסתמכים על מנהלי הסניפים במהלך ההתנהלות היום יומית של הסניפים, היה מצופה מהמעסיק שיערוך בירור מעמיק ביחס לטענות העובדת שנטענו בהליך וביחס לעדויות של העובדות שתמכו בטענותיה של העובדת.

לאור האמור, נקבע שהבירור שערך המעסיק היה שטחי ולקוי ותוצאותיו מנוגדות לקביעותיו של בית הדין האזורי, לפיהן העובדת חוותה התעמרות. עוד נקבע כי המעסיק לא דאג למנגנון נאות לבדיקת טענות בדבר התעמרות במקום העבודה, ומטעם זה יש לייחס אחריות למעסיק בגין ההתעמרות של מנהל הסניף בעובדת.

לאור האמור, הפיצוי שנקבע בבית הדין האזורי נשאר על כנו.

ע"ע (ארצי) 29915-11-22 ענווה חכמון נ' טוגו – הלבשה והנעלה בע"מ (פורסם בנבו, 12.10.2023).