בנסיבות מסוימות, אף אם מדובר באישור מחלה אותנטי, נקיטת צעד של מעקב באמצעות חוקר פרטי על ידי מעסיק הינו מעשה מידתי
עובד שנחשד שביצע עבודות פיזיות בזמן ששהה בחופשת מחלה ובוצע אחריו מעקב של חוקר פרטי, לא זכה ליחס מתעמר בשל פגיעה בפרטיותו. למרות שהיה ניתן לבקש מהעובד לעמוד לבדיקה רפואית כאשר התעורר ספק לגבי אמינות אישורי המחלה, השימוש בחוקר פרטי הינו מעשה מידתי.
עובד ששימש כאב בית בתיכון, יום אחד במהלך עבודתו מעד מסולם ומאז הרגיש כאבים בכתף. חודש לאחר מכן, ניסה להרים פח צבע, הרגיש כאב, הלך להיבדק ומאותו יום שהה בחופשת מחלה שהוארכה עם הזמן.
העובד העביר אישור מרופאה תעסוקתית לפיה הוא לא מסוגל לחזור לעבוד בתפקידו.
להנהלת התיכון והמועצה אליה השתייך, הגיעו שמועות לפיהן העובד עובד בעבודות פיזיות במהלך חופשת המחלה. כדי לבדוק את נכונות השמועות, המועצה שכרה את שירותיו של משרד חקירות.
בדיקת החוקר הפרטי העלתה שהעובד נצפה באותו יום בזמן חופשת המחלה, מבצע הרמת סחורה (ליד משתלה) ופעולות גינון סמוך לביתו. העובד הוזמן לישיבת בירור, בה הוצג בפניו דו"ח החוקר הפרטי, והוא התבקש להתפטר או להיות מוזמן לשימוע. העובד הסביר שהעבודות אותן הוא נצפה מבצע לא היו מאוד פיזיות.
העובד התפטר בדין מפוטר לאור יחס משפיל, מצב רפואי ותנאי עבודה.
העובד הגיש תביעה לבית הדין לעבודה לקבלת פיצוי בגין התעמרות, פגיעה בפרטיות ופרסום לשון הרע.
בנוגע לטענה לפגיעה בפרטיות, בין הדין קבע כי הוא נעדר סמכות לדון בעילה נזיקית ומשכך טענה זו נדחתה. התביעה לקבלת פיצוי בגין פרסום לשון הרע נדחתה אף היא.
בנוגע לטענה כי העובד זכה ליחס מתעמר מתוקף הפגיעה בפרטיותו, נפסק שדו"ח החוקר הפרטי לא כלל מעקב אחרי העובד בתוך ביתו, אלא רק באזורים שהם "בעין הציבור". בנוסף, לא היה צילום מתמשך אלא מעקב של יום אחד.
בית הדין קבע:
- דרך המלך לבדיקה של תקינות אישור מחלה היא להפנות אותו לבדיקה על ידי רופא מטעם המעסיק לפי תקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), התשל"ז-1976, אם המעסיק רשאי לעשות זאת (ככל שאישור המחלה לא עומד בדרישות התקנות).
- כאשר מדובר באישור מחלה שניתן על ידי קופת חולים (ואז אין זכות להעמיד את העובד לבדיקה מטעם המעסיק) שימוש בחוקר פרטי על ידי מעסיק הוא מעשה מידתי.
- עם זאת, הזכות לפרטיות היא זכות יחסית שיש לאזן אותה אל מול זכות המעסיק לנהל את מקום העבודה.
נפסק שהמעסיקים הצליחו להוכיח שהתעורר אצלם חשש אמיתי לתקינות אישורי המחלה.
למרות שהיה ניתן לנסות לזמן את העובד להיבדק אצל רופא מטעם המעסיק קודם להזמנת חקירה אצל חוקר פרטי, המעקב אחר העובד על ידי החוקר הפרטי אינו יחס מתעמר.
לנוכח דחיית רוב התביעה, נקבע שהעובד יישא בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של הנתבעות, בסכום כולל של 16,000 ₪.
סע"ש (י-ם) 3571-03-21 משה כהן – יורם שמעון (נבו 7.2.2024)