חובת הגילוי בהליך שימוע

העובדת הועסקה בסניף שמפעילה חצי חינם, משך למעלה מ-11 שנים עד לפיטוריה.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת לעניין נסיבות פיטוריה של המערערת, אשר הועסקה כעובדת קצביה. העובדת טענה מחד, כי מדובר בשלב נוסף במסכת התעמרות שחוותה מצד מנהלה על רקע גזעני, בהיותה אתיופית; מאידך, חצי חינם טענה כי העובדת נהגה באלימות כלפי מנהלה ובמסגרת זו "השליכה לעברו חלקי עוף… לעיני עובדים ולקוחות בפס המכירה" וכי התנהגות זו היא שהובילה לפיטוריה. לטובת העובדת שוחררו רכיב הפיצויים בהסדר הפנסיוני שלה, אך לא שולמה לה השלמת פיצויי פיטורים.

התביעה הוגשה למעלה משש וחצי שנים לאחר סיום עבודתה של העובדת.

בית הדין האזורי הכריע, כי בכל הנוגע לאירוע שבעטיו פוטרה העובדת, אין מחלוקת על כך שמדובר היה בהתפרצות אלימה מצידה כלפי מנהלה. העדויות שניתנו במסגרת ההליך מעידות דווקא כי העובדת הייתה משתמשת בלשון לא מכבדת כלפי המנהל שלה וכלפי עובדים אחרים, ולא להיפך.

נקבע כי העובדה שהעובדת השתהתה בהגשת תביעתה, והגישה אותה רק שש שנים ושמונה חודשים לאחר פיטוריה, גרמה לחצי חינם נזק ראייתי משמעותי.

על כן, משלא עלה בידי העובדת להוכיח את טענותיה כנגד פיטוריה, ולהיפך, משעלה בידי חצי חינם להוכיח פיטורים בנסיבות של התנהלות אלימה, מעשים אלה מצדיקים שלילה של דמי הודעה מוקדמת ושלילה חלקית של פיצויי פיטורים, על ידי כך שלטובת העובדת שוחררו הכספים שנצברו ברכיב הפיצויים בהסדר הפנסיוני שלה אך לא שולמה לה השלמת פיצויי פיטורים.

העובדת חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 4,000 ₪.

על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישה העובדת ביום 22.9.2024 ערעור לבית הדין הארצי. נכון למועד פרסומנו זה ההליך עדיין מתנהל, כאשר נציין כי בקשת העובדת להורות ליועצת המשפטית לממשלה להצטרף כמשיבה לתיק נוכח העניין הציבורי הרב הגלום בבקשה, נדחתה.

סע"ש (ת"א) 13001-08-21 מריטו ג'מבר – כל בו חצי חינם בע"מ (נבו 9.7.2024)

העובד עבד בחברה משפחתית, העוסקת בשירות קריאת מונים וחלוקת מכתבים לספקיות גז. שכרו של העובד נקבע בהתאם למספר קריאות מונה גז ומספר מכתבים שחילק לצרכנים, וזאת על פי דיווחים שהעביר לחברה. נגד העובד התעורר חשד כי העביר דיווחים כוזבים הן בדבר קריאת מוני הגז (וזאת מבלי שביקר כלל ביעדים שעליהם דיווח, בהם גם בנין לא מאוכלס), והן בדבר כמות המכתבים שהומצאו על ידיו ללקוחות ספקיות חברות הגז. לאור האמור, העובד פוטר ונשללו ממנו פיצויי הפיטורים ותשלום ההודעה מוקדמת. כמו כן, שכר עבודתו עבור החודשיים האחרונים להעסקתו לא שולם לו, לאחר שהחברה קיזזה סכום זה בגין נזקיה.

העובד הגיש תביעה לבית הדין לעבודה.

בית הדין האזורי קבע כי מעסיק רשאי לנכות משכר העבודה האחרון כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו בגדרו של סכום קצוב שמותר לנכות יבוא סכום קצוב ומוכח, או סכום שאינו במחלוקת. בענייננו, החוב הנטען על ידי החברה שנוי במחלוקת מהותית. משכך, החברה לא הייתה ראשית לקזז סכום זה משכר העבודה והיה עליה לשלם את השכר.

באשר לתביעת העובד לקבלת פיצויי פיטורים, הוכח שהפעולות שביצע העובד, ובפרט העברת דיווחים כוזבים לגבי קריאות בבניין לא מאוכלס משך תקופה ארוכה, כמו גם דיווח על חלוקת מכתבים, כאשר בפועל לא חולקו מכתבים חודשים ארוכים באזור שבתחום טיפולו הבלעדי, הן בבחינת הפרת משמעת חמורה. בנסיבותיו של עניין זה, יש הצדקה לשלול מהעובד את מלוא הפיצויים למעט החלק המופקד בקרן הפנסיה.

סע"ש (ת"א) 36835-10-20 דן אליהו – ג.ס נחום אחזקות בע"מ (נבו 23.6.2024)