מחלת עובד

נפסק פיצוי בסך של 70,000 ש"ח לטובת עובד שטייל ברכב המעסיק ברחבי הארץ בזמן חופשת המחלה.

העובד שהה בחופשת מחלה ובסיומה שלח דוא"ל למנהלו וביקש לשפר את תנאי העסקתו. כעבור יומיים נשלח לעובד מכתב זימון לשימוע, שלא כלל פירוט של הסיבות שבגינן נשקלת אפשרות סיום העסקתו. עקב שהיית העובד בחופשת מחלה, שיחת השימוע נדחתה.

בזמן תקופת המחלה העובד נסע לטיולים ברכב שהעמיד לרשותו המעסיק עבור נסיעות עבודה ונסיעות פרטיות. המעסיק קיבל התראות על חריגות נסיעה ברכב וחריגה משמעותית בהוצאות הדלק. בתגובה, מנהלו של העובד הגיע בשעת לילה לביתו של העובד, הכריז כי העסקתו מסתיימת לאלתר, בשל עבירת משמעת חמורה ודרש לקבל את הרכב באופן מיידי.

העובד הגיש תביעה נגד המעסיק וטען כי פוטר שלא כדין, ללא שימוע ובתקופת מחלה. העובד טען כי לא מדובר במחלה פיזית שבגינה נדרש לנוח בביתו וכי טיוליו נועדו לשפר את מצבו הנפשי. המעסיק הגיש תביעה שכנגד, במסגרתה טען כי העובד ביצע עבירת משמעת חמורה עת הציג מצג שווא לפיו הוא חולה, שעה שטייל להנאתו תוך שימוש ברכב המעסיק, ודרש בין היתר שלילת פיצויי פיטורים.

בית הדין האזורי קיבל את טענת העובד, שנתמכה בתיעוד רפואי, כי מחלתו הייתה נפשית ולא פיזית. נקבע כי העובדה שנסע לטייל לא סותרת את העובדה ששהה בחופשת מחלה, כיוון שהעובד יצא לטייל על מנת להקל על הקושי והלחץ הנפשי בהם היה שרוי. עוד נקבע, כי המעסיק לא הציג חוות דעת רפואית הסותרת את טענות העובד אודות מצבו הרפואי או מעלה חשד בדבר מהימנות אישורי המחלה. לאור האמור, נקבע כי נסיעת העובד לטיול בזמן חופשת מחלה אינה עבירת משמעת חמורה ואינה מצדיקה שלילת פיצויי פיטורים.

בית הדין האזורי פסק לטובת העובד פיצוי בסך של 40,000 ש"ח בגין עוגמת נפש ופיצוי בסך של 30,000 ש"ח, בגין פיטורים שלא כדין, בשל כך כי פיטורי העובד נעשו לעיניי כל, ללא עריכת שימוע, בתקופת מחלה ותוך לקיחת רכבו בו במקום.

סע"ש (ת"א) 24531-12-19 אלעד וקנין נ' מ. כפיר שרותי הנדסה ובטיחות בע"מ (פורסם בנבו, 19.02.2023)‏‏.

עובד שנמצא בחופשת מחלה, מתעלם מפניות מעסיקו, מוציא אישורי מחלה בדיעבד, מטייל ומבלה בחופשת המחלה, יכול להיחשב כמי שזנח את מקום עבודתו ובכך התפטר.

שני אחים אשר עבדו אצל אותו מעסיק, שהו בחופשת מחלה במשך כשלושה חודשים, בשל תאונת דרכים בה היו מעורבים בדרכם חזרה מהעבודה.

בסוף תקופת המחלה, האחים לא התייצבו לעבודתם ומשכך זומנו מספר פעמים לשיחות שימוע. המעסיק ניסה ליצור עימם קשר טלפוני, אך האחים התעלמו מהשיחות ומהזימונים לשיחת השימוע ורק לאחר זמן מה העבירו אישורי מחלה נוספים, שרובם הוצאו בדיעבד.

האחים הגישו תביעה נגד המעסיק וטענו כי פוטרו שלא כדין בדיוק ביום בו הסתיימה חופשת המחלה, מבלי לבדוק האם הם כשירים לחזור לעבודתם ולפני שהספיקו למסור אישור מחלה חדש. משכך, לטענתם, אי התייצבותם לשיחת שימוע היא לכל היותר ויתור על זכות השימוע ולא התפטרות. מנגד, טען המעסיק כי האחים זנחו את עבודתם והתנהגותם העידה על כוונתם להתפטר. עוד טען המעסיק כי אישורי המחלה שהוצגו היו פיקטיביים והפגיעה מהתאונה לא הצדיקה היעדרות כה ממושכת מהעבודה.

בית הדין האזורי בחן את מכלול הראיות בנוגע להתנהלות האחים במהלך תקופת המחלה, כך לדוגמא: רק לאחר שחלף זמן רב ממועד התאונה האחים פנו לקבלת סיוע רפואי, אישורי המחלה שסיפקו הוצאו רק בדיעבד, לפי הרשתות החברתיות שלהם הם נסעו לטייל ולבלות בארץ ובחו"ל, בהתאם לדו"חות התדלוק של הרכב שהועמד לרשותם על ידי המעסיק עלה כי בתקופת מחלתם הם נסעו מרחקים ארוכים וכו'.

האחים אישרו שאכן טיילו ובילו בארץ ובחו"ל בזמן חופשת המחלה, כאשר טענו שפעילויות אלה אושרו על ידי רופאיהם. אולם, הדבר לא הוזכר באישורי המחלה שמסרו.

בית הדין האזורי קבע כי מכלול הראיות בדבר התנהלות האחים מעלה ספק במהימנות גרסתם. משכך, נקבע כי האחים הובילו לסיום העסקתם כאשר זנחו את עבודתם, זאת, בין היתר, בכך שנמנעו מלהתייצב לעבודתם עם סיום חופשת המחלה, נמנעו מלהשיב לשיחות המעסיק ואף לא התייצבו לשיחות השימוע.

סע"ש (ת"א) 25415-09-19 יעקב אילוז ואח' נ' בוגארט 2002 בע"מ (פורסם בנבו, 19.10.2023).