תובענות ייצוגיות בדיני עבודה

עובדים במוקד מכירות טלפוני שתפקידם הרגיל כלל מכירה של פוליסות ללקוחות וששכרם כלל עמלות מכירה, עתרו לבית הדין בבקשה לאישור תובענה ייצוגית מאחר שלטענתם הם זכאים לתשלום גמול שעות נוספות בגין העמלות.

המערערים הגישו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, שבו נדחתה בקשתם לאישור ניהול תובענתם כתובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006.

במרכז הדיון עמדה השאלה: האם קיימת אפשרות סבירה שיוכרע לטובת הקבוצה כי העובדים זכאים לתשלום גמול שעות נוספות מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 ("החוק") בגין העמלות?

בהתאם לחזית המחלוקת בערעור נדונה השאלה אם יש לראות בעמלות "שכר לפי תוצרת" או כ"תוספת".

המערערים עבדו במוקד מכירות טלפוני ותפקידם הרגיל כלל מכירה של פוליסות ללקוחות. שכרם של המערערים חושב לפי שכר מינימום לכל שעת עבודה בצירוף עמלות מכירה. עמלות המכירה שולמו החל מהשקל הראשון של כל מכירה, והדבר היחיד שהשתנה בתלות בהיקף המכירות הוא שיעור העמלה שעלה ככל שהמערערים מכרו מספר גדול יותר של פוליסות. לפיכך, מדובר בעמלות אישיות, המשולמות החל מהמכירה הראשונה ומהשקל הראשון לכל מכירה, בלא שהוצב יעד מכירות כלשהו כתנאי לקבלת העמלות (אם כי היקף המכירות השפיע על שיעורן), ובלא שהמערערים נדרשו לעמוד בתנאי כלשהו לצורך קבלתן מלבד ביצוע עבודתם הרגילה שהיא עבודת המכירות.

בית הדין הארצי דן בסוגייה והכריע כי:

החוק קובע שתי חלופות לתשלום גמול שעות נוספות:

1. תשלום בשיעור 125% או 150% מהשכר הרגיל לשעה, כאשר בהתאם להגדרה בחוק, "שכר רגיל" כולל את "כל התוספות שמשלם מעסיק לעובדו".
2. כאשר השכר כולו או חלקו משולם לפי כמות התוצרת, תשלום בעד יחידות תוצרת שנעשו בשעות העבודה הנוספות בשיעור של 125% או 150% מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות.

לנוכח העובדה שלעמלה ששולמה למערערים מאפיינים של "שכר לפי תוצרת", בשלב הראשון בחן בית הדין הארצי את יישום החלופה השנייה וקבע כי לא ניתן ליישם בעניינם של המערערים חלופה זו כלשונה, שכן, בשל מאפייני עסקת המכירה, שביצועה מתפרש על פני שעות ואף על פני ימים, שלא ברציפות, קיים קושי מובנה לשייך את הזכאות לעמלה ליום או לשעת עבודה מסוימת, וכפועל יוצא מכך לקבוע כי המכירה בוצעה בשעות עבודה נוספות או במנוחה השבועית. יחד עם זאת, הזכאות לגמול שעות נוספות על פי החוק בהתייחס לרכיב מסוים אינה מותנית בכך שניתן לקשור את אותו רכיב לשעת עבודה קונקרטית ולכך שהוא משולם בעד יחידת זמן שעתית.

בנסיבות המקרה הנדון, הקושי ביישום החלופה השנייה כאמור, כמו גם העובדה שלא ניתן לקשור את עמלת המכירה לשעת עבודה קונקרטית אינם שוללים את זכאות המערערים לגמול שעות נוספות בעד רכיב העמלות. אכן, נתונים אלה מעוררים קושי בתשלום גמול שעות נוספות בגין רכיב העמלה, אולם לאחר בחינה חוזרת מתקבלת המסקנה כי יש לבחון אם מבחינה מהותית קמה זכאות לגמול שעות נוספות בגין רכיב העמלות על פי החוק, ואם כן – האם ניתן למצוא דרכים חלופיות ליישום הוראות החוק.

השיקול של מימוש תכלית חוק שעות עבודה ומנוחה הכרוך בחיוב לשלם גמול שעות נוספות גובר בנסיבות המקרה הנדון על הנתונים המקשים על יישום החוק, ועל כן קמה למערערים זכאות לתשלום גמול שעות נוספות בעד רכיב העמלות.

בנסיבותיו של עניין זה, קיימת אפשרות סבירה שרכיב התביעה בגין תשלום גמול שעות נוספות גם בעד הרכיב "עמלות מכירה", יוכרע לטובת הקבוצה. משהכרעה מבוססת על "אפשרות סבירה", הרי ששמורות לשני הצדדים טענותיהם, אותן יוכלו להעלות במסגרת הדיון בתובענה גופה ולשכנע אחרת.

בהתאם, הערעור בעניין רכיב התביעה הפרשי שעות נוספות התקבל, באופן שרכיב העמלות יוכלל ב"שכר הרגיל" המשמש בסיס לתשלום גמול שעות נוספות, ונקבע כי בית הדין האזורי ידון ברכיב זה במסגרת הדיון בתובענה הייצוגית שממילא תתנהל על פי פסק הדין החלקי, וכל טענות הצדדים השמורות להן.

עת"צ (ארצי) 48841-06-18 חיים כהן – איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ (נבו 20.8.2024)

בית הדין הרחיב את הגדרת חברי הקבוצה בתובענה הייצוגית כך שהגדרה זו תכלול את כל העובדים שיועסקו או שמועסקים בחברה עד למועד פסק הדין הסופי, וזאת מטעמי חיסכון במשאבים שיפוטיים ומניעת ריבוי תביעות.

המערערים הגישו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, שבו נדחתה בקשתםהוגשה תובענה ייצוגית כנגד החברה. הבקשה לאישור תובענה ייצוגית התקבלה ביחס לחלק מהעילות ונקבע כי על הנתבעת חל צו ההרחבה בענף היבוא, הייצוא והמסחר בסיטונות והשירותים.

לאחר שהוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לאשר את התובענה כייצוגית מטעם החברה וערעור מטעם התובעת על דחיית חלק מרכיבי התובענה הייצוגית, הגיעו הצדדים להסכמה בפני בית הדין הארצי לפיה החברה תמשוך את בקשת רשות הערעור, תוך שמירה על כלל טענותיה וערעור העובדת יידון בפני בית הדין האזורי במסגרת התובענה העיקרית. 

התובעת הייצוגית הגישה בקשה לבית הדין האזורי להרחיב את הגדרת חברי הקבוצה כך שתכלול לא רק את מי שהועסק בחברה עד למועד אישור התובענה הייצוגית (ו-7 שנים קודם לכן או יותר, בהתאם לעילות התביעה ולנוסח הבקשה), אלא את כל מי שהועסק ויועסק בחברה עד למתן פסק דין סופי בתובענה הייצוגית.

בית הדין קיבל את הבקשה והרחיב את הגדרת הקבוצה, תוך שקבע כי אין חולק, גם לטענת הנתבעת, כי כל זמן שלא ייפסק באופן סופי שצו ההרחבה חל עליה, אין בכוונתה לשנות את המדיניות שלה ולשלם לעובדיה תשלומים הקשורים ותלויים בהוראות צו ההרחבה. לפיכך, הרחבת הקבוצה עד למתן פסק דין בתובענה הייצוגית עשויה לחסוך במשאבים שיפוטיים ולמנוע ריבוי תביעות – אישיות או ייצוגיות נוספות וכן יימנעו פסיקות סותרות.

לא נעלם מעיני בית הדין כי לא ניתנה לנתבעת הזדמנות להתגונן בפני טענות התובעת בכל הנוגע לתקופה שלאחר הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית וכי התיק הוחזר לבית הדין האזורי על יסוד הסכמת הצדדים בבית הדין הארצי, אולם האינטרס בחיסכון משאבים משפטיים גובר על כך.

גם ביחס לעילות הנדרשות לבירור עובדתי, ולא רק לעילות הקשורות לצו ההרחבה, נכון להרחיב את הגדרת חברי הקבוצה.

ת"צ (ת"א) 70365-02-20 נינה דרעי נ' אספרסו קלאב בע"מ (נבו 6.3.2024)

בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על-ידי עובד לשעבר, במסגרתה המבקש עותר לתשלום גמול שעות נוספות על בסיס השכר המלא הכולל עמלות ומבקש לייצג את כל מי ששכרם מורכב משכר יסוד בתוספת עמלות, נדחתה עקב חוסר תום ליבו של המבקש.

המשיבה היא יבואנית רכב של כלי רכב פרטיים ומסחריים ומייבאת לישראל מגוון רחב של מותגי רכבים. המבקש עבד אצל המשיבה כשנתיים כנציג נסיעות מבחן ומסירה. במהלך התקופה המבקש זומן מספר פעמים לזימון לשימוע עד שבסופו של יום פוטר. המבקש השתכר שכר יסוד ועמלות מכירה אשר כונו בתלוש השכר "עמלות מכירה" או "עמלות מגן".

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, במסגרתה הוא מבקש לייצג את כל מי ששכרם מורכב משכר יסוד בתוספת עמלות. קבוצת עובדים זו מורכבת משלוש קבוצות משנה: (א) אנשי מכירות;  (ב) אנשי המוקד הטלפוני; ו-(ג) נהגי נסיעת המבחן. במרכז הדיון עומדת השאלה: האם "עמלות המכירה" ששולמו בתלושי השכר למבקש שעבד כנציג נסיעות מבחן ומסירות בסוכנות למסירת כלי רכב הן חלק מהשכר לצורכי תשלום גמול שעות נוספות.

מהראיות שהוגשו לתיק עולה כי כל קבוצה מקבלת תמריצים על פי מבחן שונה כאשר האירוע המזכה בתשלום התמריץ או עמלה עבור כל אחת מהקבוצות שונה במהותו אך כולם מהווים חלק מהמכירה. בשונה מנציגי המכירות אשר מקבלים תמריצים על פי חשבוניות (קרי, שהרכב נמכר ושולמה תמורתו), נציגי המסירות והנסיעות פועלים על פי נסיעות ומסירות המוכתבים להם. אין להם באמת השפעה כמה מסירות או נסיעות יהיו להם. אין מדובר במאמץ מיוחד אלא חלק מעבודתם השוטפת.

בית הדין סבר כי עמלות המכירה שקיבל המבקש מידי חודש בחודשו לא היו קשורות קשר ישיר לנסיעותיו בפועל או למצער לא הוכח אחרת ע"י המשיבה. משכך, אין מדובר כלל בעמלות מכירה אלא רכיב נוסף בשכרו של המבקש והן חלק משכרו לצורך גמול שעות נוספות. יתכן שעמלות שקיבלו נציגי המוקד ונציגי המכירות היו קשורות קשר ישיר למכירותיהם אולם גם זה לא הוכח. לכן, אין דין נציגי הנסיעות כדין שאר חברי הקבוצה הנטענת והם אינם יכולים להיות חלק מהקבוצה כעולה בבקשת האישור. לכן, בכל הקשור לנציגי נסיעות מבחן ומסירה, בית הדין סבר כי יש מקום לקבל את הבקשה.

בבואו לבחון את תום הלב של המבקש, בחן בית הדין מספר סוגיות וקבע כי המבקש בבקשתו לא היה תם לב: המבקש טען שהפיטורים שלו היו בניגוד לחוק עבודת נשים שכן היה בתהליכי פוריות, אך התברר כי בעת פיטוריו אשתו כבר הייתה בהריון; המבקש, המתיימר לייצג קבוצה הכוללת את נציגי המוקד, אף לא ידע  לציין את תנאי עבודתם; המבקש לא טרח לבדוק את תנאי עבודתם של עובדי המוקד והמכירות; וכן, לא נעשתה פנייה מוקדמת מצד המבקש למשיבה טרם הגשת התובענה. לפיכך, נקבע כי המבקש אינו מתאים לשמש כתובע ייצוגי.

בית הדין היה חלוק בדעתו לעניין שאלת המשך ניהול התובענה כתובענה ייצוגית: בדעת מיעוט, סברה השופטת גילצר-כץ כי מאחר שהמבקש אינו מתאים לנהל את התובענה הייצוגית, יש מקום להחליפו. לפיכך, קבעה כי על ב"כ המבקש לאתר תובע ייצוגי אחר.

מאידך, דעת הרוב של שני נציגי הציבור הכריעה וקבעה כי מאחר שהן התובע הייצוגי והן בא כוחו אינם ראויים להתמנות על ידי בית הדין לייצג את הקבוצה, ומכיוון שקיים בסיס לאישור הבקשה יכול היה בית הדין להורות על החלפתם, אך זו אפשרות שספק קיימת בחוק וספק אפשרית טכנית. מה גם, בהינתן שקבוצת הנהגים היא כה קטנה, במאזן הכולל, תובענה ייצוגית כבר אינה הדרך היעילה ביותר. בהתאם, הבקשה נדחתה על דעת רוב חברי המותב, כנגד דעתה החולקת של השופטת גילצר-כץ.

ביום 4.3.2024 הגיש המבקש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

ת"צ (ת"א) 35539-09-22 עומר בוטנרו – סמלת מוטורס בע"מ (נבו 12.2.2024)