- שטר חוב והסכם משכון שנעשו תוך ניצול מצוקת החייב, למראית עין ולמטרת התחמקות מרשויות המס, דינו בטלות.
- בבית-משפט של חדלות-פירעון, העברת זכויות בנכס שנעשתה למראית עין הובילה לביטול ההסכם
- חיוב הבנק להשיב את סכומים שנמשכו תוך שימוש לרעה בכרטיס אשראי
- הגנת הערב תחול רק על פעולה שנעשה בתום לב כלפי הלווים
- כישלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה לחייב בפני תביעה לפירעון שטר עבור אחיזה בעד ערך ממשי.
- ניסוח מעורפל בתעריפון הבנק יפורש לזכות הלקוח
לקוחות וידידים.ות יקרים.ות,
אנו שמחים להציג לכם.ן את עדכון הלקוחות בתחומי הבנקאות והמימון והביטוח לחודש ספטמבר 2024, ובו תמצית של עדכוני חקיקה, רגולציה ופסיקה.
עדכוני פסיקה
1. שטר חוב והסכם משכון שנעשו תוך ניצול מצוקת החייב, למראית עין ולמטרת התחמקות מרשויות המס, דינו בטלות.
הנטל להוכיח שמדובר בעסקה למראית עין הוא נטל מוגבר. התובעים הצליחו לעמוד בנטל והוכיחו שכל המסמכים שנחתמו היו למראית עין בלבד והתובע מעולם לא לווה כספים מהנתבע, לא קיבל מהנתבע דבר ולא הסכים לשעבד את דירתו לחוב כלפי הנתבע. לפיכך שטר החוב והסכם המשכון שנחתם בין התובעים לנתבעת 2 – מבוטלים.
ת"א 78640-05-23 חיים גלנדאור וגיטל גלנדאור נ' אליהו קצירי ודליה קצירי
(בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפני כבוד השופט נפתלי שילה, ניתן ביום 25.08.2024)
תמצית פסק הדין:
- האם יש להצהיר על בטלות שטר חוב והסכם משכון שנחתם בין התובעים לנתבעת 2 ולפיו התובעים התחייבו לשלם 800,000 ₪ לנתבעת 2 ולצורך הבטחת פירעון החוב משכנו את דירתם?
- בית-המשפט המחוזי קיבל את התביעה והכריז על בטלות שטר החוב והסכם המשכון שנחתמו בין התובעים לנתבעת 2, לאחר שקבע כי מדובר בעסקה למראית עין. בעסקה כזו, קיים פער מכוון בין ההצהרות החיצוניות של הצדדים לבין כוונותיהם האמיתיות, והנטל להוכיח שמדובר בעסקה כזו הוא נטל כבד.
- במקרה זה, התובעים הצליחו להוכיח כי כל המסמכים שנחתמו, כולל שטר החוב והסכם המשכון, היו למראית עין בלבד. התובע מעולם לא לווה כספים מהנתבעת ולא התחייב לשעבד את דירתו כדי להבטיח חוב כלפיה. בית המשפט השתכנע כי המסמכים נחתמו בעקבות עצת הנתבעת, ששכנעה את התובעים שהיו במצב קשה בשל הסתבכותו של התובע בפלילים, כי החתימה על המסמכים תגן על הדירה מרשויות המס.
- בית-המשפט קבע כי הנתבעת ניצלה את מצוקתם של התובעים כדי להחתים אותם על המסמכים במטרה להבריח את הדירה, ועל כן שטר החוב, הסכם המשכון וכל הרישומים הנלווים להם מבוטלים, ויש למחוק את המשכון והערת האזהרה ממרשם המקרקעין.
2. בבית-משפט של חדלות-פירעון, העברת זכויות בנכס שנעשתה למראית עין הובילה לביטול ההסכם
הנאמנת הצליחה להוכיח "אותות מרמה" שהובילו להעברת נטל ההוכחה למשיבים, אשר לא עמדו בו. בית-המשפט הכריע שההסכם להעברת הזכויות היה כלי להברחת נכסים, וביטל את רישום הנכס על שם המשיב.
חדל"פ (תל אביב-יפו) 48798-02-22 עו"ד שולי זסלבסקי נ' סמירה רחמים, אריה רחמים והממונה על חדל"פ (מחוז ת"א).
(בית-המשפט השלום בתל אביב בפני כבוד השופט רונן אילן, ניתן ביום 19.08.2024)
תמצית פסק הדין:
- כנגד סמירה (משיבה 1) מתנהלים הליכי חדלות פירעון. סמירה ובעלה (המשיב 2) נשואים זה לזו משנת 1963 ומתגוררים יחדיו באור יהודה. בשנת 2007, חתמה סמירה על תצהיר להעברת כל זכויותיה בבית המגורים ללא תמורה. ב-2011 חתמו השניים על הסכם ממון, בו נקבע שהזכויות בבית יועברו לבעלה בלבד. הסכם זה קיבל תוקף פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה והזכויות נרשמו על שמו ב-2016.
- הנאמנת בהליכי חדלות הפירעון טענה כי העברת הזכויות נעשתה למראית עין בלבד, במטרה להבריח את הנכס מהנושים, ובכך להסתיר רכוש לקראת חובותיה העתידיים של היחידה.
- הנאמנת טענה כי ההסכם להעברת הזכויות בבית לבעל נעשה למראית עין בלבד, ושבפועל, סמירה נותרה בעלת הזכויות האמיתית בבית. היא הצביעה על "אותות מרמה" כדי להעביר את הנטל לבני הזוג להוכיח שהעברת הזכויות נעשתה בכוונה אמיתית ולא כהסתרה. לטענת הנאמנת, ההסכם נחתם כדי להבריח נכסים מנושים ולא מתוך רצון אמיתי להעביר זכויות.
- לטענת הנאמנת, סמירה הייתה מעורבת במשך שנים במעשי הונאה מתוכננים. הנאמנת הצביעה על סתירות בהליך: תצהיר מ-2007 שלא מומש, הסכם ממון שנעשה לכאורה ללא סיבה מוצדקת, והשהיית רישום הזכויות עד 2016, על מנת לבסס את טענתה להברחת נכסים. בני הזוג דחו את הטענות, וטענו כי העברת הזכויות נעשתה כחוק במסגרת הסדר רכושי.
- בית המשפט דחה את טענות הנאמנת לביטול העברת הזכויות על בסיס חוק חדלות פירעון, שכן הסכם הממון נחתם לפני יותר מ-7 שנים מהגשת הבקשה, ולכן אינו נכנס בגדר ביטול הענקות לפי סעיפים 220-221 בחוק. עם זאת, בית המשפט קבע שההסכם היה למראית עין בלבד, ושאין אינדיקציה להסכמה אמיתית להעברת הזכויות למשיב.
- מקרים שבהם יש חשד להברחת נכסים מחייבים בדיקה מעמיקה של הנסיבות וראיות עקיפות כדי לעמוד בנטל ההוכחה, כולל איתור "אותות מרמה". בית המשפט קבע כי הנטל להוכחת "אותות מרמה" הוטל על הנאמנת, והיא עמדה בו.
- בני הזוג לא סיפקו תצהירים או ראיות מספקות שיצביעו על כוונה אמיתית להעברת הזכויות, ולכן לא עמדו בנטל ההוכחה. בשל כך, בית המשפט קיבל את עמדת הנאמנת וקבע שההסכם היה למראית עין בלבד. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט על ביטול העברת הזכויות לבעל ורישום הבית על שם סמירה כבעלת הזכויות הבלעדית.
3. חיוב הבנק להשיב את סכומים שנמשכו תוך שימוש לרעה בכרטיס אשראי
משהוכיחה התובעת, קשישה לקוחת הבנק, שנעשה שימוש לרעה בכרטיס האשראי שלה, נטל ההוכחה עובר למטפלת הנתבעת, להוכיח כי השימוש בכרטיס האשראי היה ראוי, וכן לכתפי הבנק, להוכיח שאין מקום להגביל את אחריותה של בעלת הכרטיס, ולחייבו לשלם לה את הכספים שנמשכו. מעת שכשלה הנתבעת להוכיח שימוש ראוי בכרטיס, על הבנק להשיב את הסכומים שנמשכו, ולמעשה לרפא את נזקי הקשישה, בבחינת מיטיב. לפיכך, עומדת לבנק זכות לשיפוי מאת המטפלת הנתבעת.
ת"א 8300-12-20 מזרחי נ' דוד ובנק הפועלים
(בית-המשפט השלום בחיפה בפני כבוד השופטת קרן מרגולין-פלדמן, ניתן ביום 15.08.2024)
תמצית פסק הדין:
- התובעת היא אישה באה בימים, בת יותר מתשעים שנים, אשר נעזרה בשירותיה של מטפלת (הנתבעת). הקשישה מנהלת את חשבון הבנק שלה אצל הנתבע השני, בנק הפועלים בע"מ.
- הקשישה טוענת לשימוש לרעה בכרטיס האשראי שלה, שנעשה על ידי המטפלת, ומבקשת מהבנק את השבת הכספים שנמשכו.
- לטענת הקשישה, את הקוד הסודי נטלה המטפלת במרמה, בעת שעקבה אחר הקלדתו על ידי הקשישה באחת ההזדמנויות שהיא עצמה הוציאה כספים מהבנק. התובעת מבקשת לחייב את הבנק (שסירב להשיב את הסכומים שנמשכו כאמור) בהתאם לחוק, אשר משית חובה להשבת כספים שנמשכו עקב שימוש לרעה בכרטיס.
- התובעת טוענת כי הבנק הפר את חובת הזהירות, שעה שלא הזהיר אותה והתריע מהשינוי בהתנהלות החשבון ובפעילות הענפה שלא אופייניים לה, בפרט לאור גילה.
- המטפלת טוענת כי אין דבריו בגו. כל סכום שמשכה מהבנק היה לטובת הקשישה וילדיה, אשר מסרו לה את הקוד הסודי לשימוש לטובתם ולצורכיהם הפרטיים גרידא. הבנק גורס, שבשל היות המטפלת מיופת-כוח בחשבון הקשישה, אין עילת תביעה, כי היתה הרשאה לפעולותיה.
- חובת הנאמנות החלה על הבנק מחייבת אותו לתעד ולשמור את התיעוד ממצלמות האבטחה, חובה שהבנק כשל בה שעה שסירב למסור את הצילומים לקשישה. הצילומים האמורים הושגו רק לאחר שמשטרת ישראל ערכה חיפוש מקיף בארכיבי הבנק, וחשפה את הצילומים בפני בית-המשפט. על אף עמידתה הדווקנית של המטפלת כי לא עשתה כלל שימוש בכרטיס, מצלמות האבטחה בבנק מלמדות על מציאות שונה בתכלית, לפיהן עשתה שימוש חוזר ונשנה בכרטיס האשראי.
- על אף שכשלה הקשישה מלהוכיח את היקף השימוש לרעה בכרטיס האשראי, היא הוכיחה שנעשה בו שימוש לרעה. בשלב זה, עובר הנטל להוכיח כי השימוש שנעשה בידי אחר אינו מזכה את הקשישה בהגבלת האחריות לנזקיה אל כתפיו של הבנק.
- בית-המשפט בוחן את מטוטלת הנטלים הבאה: מחד, על הקשישה להוכיח שימוש לרעה בכרטיס האשראי ואת היקף השימוש; ומאידך, על הבנק להוכיח שאף אם נעשה שימוש לרעה, הרי אין מקום להגביל את אחריות הקשישה לשימוש לרעה שכזה, ולהטיל אחריות על הבנק.
- לאחר שבית-המשפט שוכנע כי הקשישה לא "נתנה" למטפלת את הקוד הסודי מעולם, לא מסרה בידיה את הכרטיס, ולא ידעה כי המטפלת עושה שימוש בכרטיסה – נקבע הבנק לא הרים את הנטל להוכיח כי אין להגביל את אחריות הקשישה ולהטיל עליו חובת שיפוי כלפיה בגין הכספים שנמשכו. בהתאם להוראות הדין יש מקום לחייב את הבנק להשיב לידי הקשישה את מלוא הסכום שנמשך כאמור תוך שימוש לרעה בכרטיס.
- הבנק חויב כלפי התובעת בהשבת הכספי שנמשכו מכרטיס האשראי, שנמשכו במרמה על-ידי המטפלת. לצד זאת, עומדת לבנק זכות לשיפוי מאת המטפלת.
4. הגנת הערב תחול רק על פעולה שנעשה בתום לב כלפי הלווים
התנהלותו של הנתבע 3, מלווה ששימש כנאמן וערב בקשר עם סכומים שונים בעסקת הלוואה, במסגרת ההסכמית בכלל וכלפי התובע בפרט, מהווה התנהלות בחוסר תום לב שאינה מתיישבת עם חובותיו כעו"ד, כנאמן או כערב. לכן, לא יכולה לעמוד לו הגנת הערב מבחינת פנייה קודמת ללווים
ת"א 42487-12-20 קרן נ' גזיאל את אבנר בע"מ ואח'
(בית-המשפט השלום בנתניה בפני כבוד השופט נועם רף, ניתן ביום 29.08.2024)
תמצית פסק הדין:
- התובע ונתבע 3 הם המלווים בעניינינו, אשר הלוו סכום של 1,060,000 ₪ לנתבעים 1 ו-2. בהסכם נקבע כי לתובע ולנתבע 3 אופציה לרכישת דירה בפרויקט בנתניה, אותו רכשה הנתבעת 1 תמורת סכום ההלוואה המלא, קרי – 1,060,000 ₪.
- אין מחלוקת כי חצי מסכום ההלוואה ניתן על ידי התובע (קרי 530,000 ₪), סכום אותו החזיק הנתבע 3 לטובתם. לימים התברר כי בזמן הסכם ההלוואה הייתה דיספוזיציה בפרויקט (החלטת בית משפט מחוזי בנושא). התובע ביקש לקבל את הכסף חזרה מנתבע 3, שסירב.
- השאלה העיקרית נשוא הדיון הינה האם הנתבע 3, שאישר שקיבל לידיו את הסך של 530,000 ₪ מידי התובע, העביר כספים אלו לנתבעים 1-2 במישרין או בעקיפין וכן האם שילם את חלקו מההלוואה לנתבעים 1 ו- 2.
- בית-המשפט קובע כי הסכום שהעביר התובע במסגרת ההלוואה שנמסר לידי הנתבע 3, לא הגיע לידי הלווים או לטובתם וכך גם הנתבע 3 לא עמד בנטל שמוטל לפתחו להוכיח ששילם את חלקו בהלוואה בסך של 530,000 ₪.
- התובע מסר לנתבע 3 שיקים ומזומן. כלומר, הנתבע 3 קיבל לידיו בנאמנות את הכספים מהתובע והיה אמור לפעול בכספים אלו לטובתו של התובע. לדידו של נתבע 3 אין לנקוט כנגדו בהליכים מאחר והוציא כתב ערבות עבר הסכום ולכן קמה לו הגנת הערב, כאמור בסעיף 8 לחוק הערבות. דא עקא, הנתבע 3 אינו יכול לאחוז את המקל בשני קצותיו. מחד גיסא, ההסתמכות על הגנתו של ערב בקיומה של דרישת חוב תחילה כלפי החייב (קודם כל צריך לפנות לחייב להסדרת החוב) ומאידך גיסא, הוא זה אשר קיבל לידיו את הכספים והוא אינו עמד בנטל שמוטל לפתחו להוכיח שאכן העביר לחייב (הלווים) את הסכום שקיבל מהתובע.
- בית-המשפט קובע כי התנהלותו של הנתבע 3 במסגרת ההסכמית בכלל וכלפי התובע בפרט מהווה התנהלות בחוסר תו"ל שאינה מתיישבת עם חובותיו כעו"ד/נאמן/ערב, באופן שלא יכולה לעמוד לו הגנת הערב מבחינת פנייה קודמת ללווים. על נתבע 3 לשלם לתובע 750,000 ₪ (סכום הערבות שנתן לתובע).
5. כישלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה לחייב בפני תביעה לפירעון שטר עבור אחיזה בעד ערך ממשי.
אומנם התובעת איננה אוחזת כשורה (חסרה חתימה בגב השיקים), אך היא זכאית להסתמכות על תקנת השוק השטרית, כזו המרפא את הפגם בעת הוכחת אחיזה בעד ערך ממשי. כישלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה לנתבעת, מושכת השיק.
תאד"מ 59715-08-20 מועדי פרופילי ירכא בע"מ נ' בן נון
(בית המשפט השלום בחיפה, בפני כבוד הרשם הבכיר, בנימין בן סימון, ניתן ביום 25.08.2024)
תמצית פסק הדין:
- התובעת הינה חברה שעוסקת בייבוא ושיווק אלומיניום, אשר לטענתה מכרה מוצרים לנתבעת, מזמינת עבודות קבלנות בביתה, באמצעות צד שלישי, הקבלן סמרי, שהגיע פיזית לחנות והציג 7 שיקים על סך 2,000 ₪ כל אחד, מאת המזמינה.
- מנהל חנות חברת האלומיניום ביקש מהעובדים לבדוק את תקינות השיקים עם המזמינה, וזו אישרה בפניו כי היא מסרה את השיקים וכי השיקים כשורה, וכי יש להוציא קבלות על שמה. על בסיס אישורה זה, המנהל הסכים להוציא את הציוד לסמרי.
- חברה האלומניום גילתה שכמה מהשיקים חוללו. לאחר שהתריע מנהל החנות בפניה , הסכימה המזמינה לשלם לחברת האלומיניום (6,000 ₪).עם זאת, במועד פירעון שאר השיקים, התברר כי גם הם מחוללים. המזמינה, מושכת השיקים, סירבה להסדיר את התשלום באמתלה לכישלון תמורה, לדבריה הקבלן סמרי, לא ביצע את העבודה כראוי.
- המזמינה טענה כי אין יריבות משפטית בינה לבין חברת האלומיניום, משום שההתקשרות החוזית הייתה מול סמרי בלבד. המזמינה הודתה שבמעמד מסירת השיקים לקבלן, היא הסכימה שלא תהא חתימה בגב השיקים. לטענתה, כאשר הבחינה כי הקבלן לא מתכוון לקיים את התחייבותו כלפיה, ביטלה את יתרת השיקים.
- עוד טענה מושכת השיקים, כי השיקים שסומנו "למוטב בלבד", ניתנו בעסקה בינה לבין הקבלן, והואיל והיה כישלון תמורה מלא בעסקה בין השניים ("העבודות נעשו גרוע ביותר"), הייתה הצדקה מלאה לביטול העסקה מצידה. לדידה, חברת האלומיניום אינה אוחזת כשורה בשיקים.
- שאלת כישלון התמורה היא השאלה המרכזית בדיון זה, ונטל ההוכחה לגביו מוטל על המזמינה. עם זאת, שעה שהוכח בתובענה כי הקיבול של חברת האלומיניום, האוחזת בשטרות, לא נעשה כשורה, משום העדר חתימת המסב בגב השיקים, נטל ההוכחה מתחלף, ועובר לכתפי החברה. לפי סעיף 28 בפקודת השטרות, התנאים לאחיזה כשורה הם תקינות השטר ושלמותו לפי מראהו; אחיזה בשטר טרם שעבר זמנו; מתן ערך בעד השטר; ונטילת השטר בתום-לב. די שאחד מהתנאים הללו לא התקיים על מנת לשלול אחיזה כשורה.
- בית-המשפט בוחן את הקשר בין המזמינה, מושכת השיקים, לבין חברת האלומיניום, האוחזת בשטרות, וקובע כי לפי מספר אינדיקציות, הקשר המשפטי ביניהם הוא כבין צדדים קרובים. עובד חברת האלומיניום יצר קשר ישיר עם המזמינה, התעניין באשר לתקינות השיקים, ונענה על-ידה כי השיקים תקינים. בנוסף, חברת האלומיניום הנפיקה קבלות על שם המזמינה. למעל כל אלה, יצרה המזמינה קשר ישיר עם חברת האלומיניום ושילמה לה בגין שלושה שיקים שחוללו. משמע, כותבת השיקים הכירה בחוב או לפחות בחלקו ובצורך לשלם לחברת האלומיניום.
- בענייננו, חברת האלומיניום כאמור אינה אוחזת כשורה, ואולם אוחזת היא בעד ערך. בעניין הערך, נקבע כי חברת האלומיניום חייבת בהוכחה שניתן ערך ממשי. אין מחלוקת כי חברת האלומיניום נתנה ערך ממש בעד השיקים – ציוד לבניה. לכן, במקרה זה, הגנתה של הנתבעת – מושכת השיקים – הינה לכל היותר כי ניתנה תמורה חלקית בלבד בעבור השיקים.
- זאת אומרת, שמדובר בכישלון תמורה חלקי, שאינו מהווה הגנה לחייב – מושך השיק – בפני תביעה לפירעון השטר. נקבע כי חברת האלומיניום זכאית לפירעון השטרות שכתבה המזמינה.
6. ניסוח מעורפל בתעריפון הבנק יפורש לזכות הלקוח
לפי "כלל הפשרנות המטיבה עם לקוח ביחס לאמירה עמומה", הפרשנות הנכונה הנוגעת לגביית עמלה על "הודעה שניה" מתייחסת רק להודעה שניה הנוגעת לאותה חריגה.
ת"צ 2959-01-19 אביב נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ
(בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בפני כבוד השופט צבי ויצמן, ניתן ביום 27.08.2024).
תמצית פסק הדין:
- ב-2019 ניתנה החלטה המאשרת את התביעה כתביעה ייצוגית. ב-2021 ניתן פסק דין חלקי המקבל את התביעה ומורה על מינוי מומחה לצורך הערכת סכום הפיצוי. ערעור לעליון נדחה ב-2022.
- המחלוקת בין הצדדים נגעה בעיקרה לפרשנות הוראה בתעריפון הנתבע (בנק מזרחי טפחות), לפיה בגין הודעה על פיגור בתשלום ויִתְרָה חריגה תִּגָּבֶה עמלה "החל מההודעה השנייה".
- התובעת טענה כי המשתמע מהדיבור הנזכר הוא כי תגבה עמלה אך ורק בגין "הודעה השנייה" המתייחסת לאותה חריגה ולאותו חוב, אשר הוצאה לגביו הודעה ראשונה. לפיכך, ככל שכוסתה החריגה ולאחרי כן נוצרה חריגה נוספת, ההודעה לגביה תהא בגדר "הודעה ראשונה" שאף היא תהא פטורה מעמלה. לטענת הבנק הפרשנות הנכונה היא כי תִּגָּבֶה עמלה בגין "הודעה שנייה" בגין פיגור או חריגה ללקוח ואין לשייך הדברים לפיגור מסוים או חריגה מסוימת.
- בפסק הדין החלקי נקבע כי יש להחיל בנדון את "כלל הפרשנות המטיבה ללקוח ביחס לאמירה עמומה", וכי הפרשנות הפשוטה של ההערה המופיעה בתעריפון הבנק, המורה כי תגבה עמלה על "הודעה על פיגור בתשלום ויתרה חריגה – החל מההודעה השנייה" תואמת את הפרשנות המוצעת על ידי התובעת, לפיה הלקוח יחויב בעמלה "החל מההודעה השנייה" בגין אותה חריגה.
- כחלק מהשיקולים לקביעת סכום הפיצוי כאמור בפסק דין זה, בחן בית-המשפט בין היתר את הדברים הבאים: העובדה שהנתבע תיקן את לשון התניה שבמחלוקת אחר ההחלטה לאישור התביעה כייצוגית, העובדה שהתובעת לא פנתה אל הבנק בהתייחס ללשון התניה ככל שסברה שהבנק לא עומד בהתחייבותו, עניין שאפשר שהיה מביא לתיקון התניה בשלב מוקדם יותר.
- כמו כן, על מנת לשערך נכונה את סכום ההשבה ללקוחות, בית-המשפט שקל את השיקולים הבאים: הטרחה והסיכון שנטלו על עצמם התובע ובאי הכוח המייצגים בהגשת התובענה ובניהולה, התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה ומידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית. בית-המשפט קבע כי סכום הפיצוי הכולל לחברי הקבוצה יעמוד על 82,414,646 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
נשמח לעמוד לרשותכם לכל שאלה ו/או הבהרה במייל או בטלפון: 03-3075000.
בברכה,
מחלקת בנקאות ומימון וביטוח אשראי
שבלת ושות'
האמור במזכר זה ניתן כמידע כללי בלבד, ואין להסתמך עליו בכל מקרה פרטני ללא ייעוץ משפטי נוסף.
